מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שמי אילן מלסטר. ההורים שלי, ג'ני (נולדה בבלץ בשנת 1925) ומנדל מלסטר (נולד בבריצונה 1923, היום – מולדובה). סבא שלי מצד אימא, אהרון שור (נולד בבלץ 1896) וסבתא מלבינה (נולדה בצ'רנוביץ 1900), היום ארץ מולדובה. סבא שלי מצד אבא, אפרים (נולד בשנת 1897) וסבתא לאה מלסטר, נולדו בבריצונה (בסרביה), היום מולדובה.

ההורים שלי הגיעו לפריז אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1945-1946. הם הכירו בגטו "ברשאד" שבאוקראינה. עם שחרור הגטו, התקדמו עם החזית לכיוון מערב, על מנת להינצל מגיוס על ידי צבא רוסיה. הם הגיעו לפריז והמתינו לקבלת אשרת כניסה לארה"ב. בינתיים נולדתי בפריז ב- ח"י באייר (ל"ג בעומר), 3 במאי 1953. בשנת 1955, כשהייתי כבן שנתיים, הפלגנו לניו יורק עם הספינה "ליברטי". גרנו כשנתיים במנהטן, ניו יורק. ההורים התרשמו שלא יצליחו להתקדם בארה"ב, ביולי 1959 מפליגים חזרה לצרפת.

גרנו ברח' מוסקו (Moscou) בפריז ועברנו לעיר Cloud-St סנט קלו, קרוב לפריז, החל מ- 1961. למדתי בבית ספר יסודי, חטיבה ותיכון ציבורי בסנט קלו. קראתי בתורה בבר- מצווה בפריז, 1966. המשפחה הקימה מתפרה לייצור חצאיות בסיטונאות בפריז, בשם MALTEX ב- 1958. בין השנים 1974-1971 למדתי בבית ספר למתמטיקה ופיזיקה גבוהה בפריז. בשנים 1977-1974 למדתי הנדסה כימית ב- ENSIC ננסי (מזרח צרפת). נפגשנו עם סבתא שלך (אסתר) לראשונה בבורמיו (Bormio) באיטליה בקייטנת סקי לבוגרים של הקהילה היהודית הצרפתית. התחתנו בבית הכנסת Laubat Chasseloup פריז, כ' בסיון התלש"ח, 25 ביוני 1978.

השתתפנו בשיעורים המלהיבים על היהדות מפי פרופ' עמרם אב וקסיס שהראה כמה היהדות היא מקסימה, עוצמתית, חיובית, מלאה משמעויות רוחניות….וחזרנו בתשובה. גרנו בעיר מץ, מזרח צרפת. ב- 1979-1978 שירתי שנה בשרות חובה בצבא צרפתי, בגדוד 151 חיל רגלים, כצלם הגדוד. המשכתי בלימודי מוסמכים במרכז האירופי לאקולוגיה – מץ: תואר מוסמכים להכנת תסקירי השפעה על הסביבה; תואר מוסמכים לאקו-טוקסיקולוגיה. בני הבכור אוריאל נולד בשנת 1980 בעיר מץ – פרסמו בעיתון המקומי הנפוץ במחוז. אחותו יעל נולדה ב- 1982 גם בעיר מץ. היתה כתבה בעיתון, יחד עם מודעה על הולדת הנסיך האנגלי וויליאם. יעל היתה פגית חמודה עם שיער שחור וחלק.

העלייה לארץ ישראל

תמיד היינו ציונים, רצינו לגדל ולחנך ולחתן את ילדנו בישראל ופתאום שמנו לב כי אנחנו כמעט בני שלושים ואם לא נעלה עכשיו – אז נאחר את הרכבת של בניין הארץ ונעלה רק כשנהיה בגמלאות. עזבנו את צרפת בזמן מלחמת שלום הגליל, הייתה בצרפת אווירה אנטי ישראלית קשה. באוקטובר 1982 יצאתי בנהיגה עם רכב וציוד בסיסי מפריז. ביציאה מצרפת, עצר אותי איש מכס אנטישמי אך בנס עזב אותי והמשכתי לנסוע עד לנמל בארי בדרום איטליה. משם עליתי על מעבורת והפלגנו לחיפה. ביום זה, אסתר טסה עם הילדים ונפגשנו בערב בשדה התעופה, קיבלנו מיד במקום תעודות זהות ישראליות ותעודות עולה.

הבית הראשון בארץ היה במגדל העמק בשנים 1982-1983. למדנו עברית באולפן למתקדמים בנצרת עלית ובחיפה. התחלתי לעבוד במכון לאוקיאנוגרפיה בחיפה בשנת 1983 .השתתפתי במחקר הקשור לתעלת הימים בין הים התיכון לים המלח. כמו כן, השתתפתי במספר הפלגות מחקר בים התיכון. פרויקט תעלת הימים נסגר עקב היעדר תקציב ממשלתי בשנת 1984. לאחר מכן התקבלתי ללימודי מוסמכים בטכניון, הפקולטה להנדסה סביבתית, בנושא מחקר של פרויקט לטיפול בפסולת ביתית והפיכתה למשאב והוא אלכוהול (אתנול) "קינטיקה של הידרוליזה חומצית של תאית מפסולת מוצקה". קיבלתי תואר דוקטור למדעים בהנדסה סביבתית בטכניון – 1990.

בננו הקטן גבריאל נולד בחיפה (הצבר הראשון) בבית חולים כרמל, 1986, והיה פג. לימים התגלה אצלו שיתוק מוחין. אוריאל עולה לכיתה א' בספטמבר 1986, לבית ספר ממלכתי דתי בכרמל. בשנת 1986, התגייסתי לצה"ל בחרמ"ש (חיל רגלים משוריין) – לתקופה של ארבעה חודשים (עולים חדשים ו"זקנים"). במילואים, הייתי בחיל רפואה כקצין מקצועי בתפקיד בוחן מים.

לאור המצב של גבריאל, נסענו לשנתיים בשנים 1989-1990 על מנת להעניק טיפול מהפכני של פיזיותרפיה לגבריאל אצל מומחה בפריז. גרנו בשכונה מיוחדת, "לה דיפנס" Défense La בה הקמנו "ערוב" על מנת לקבל אפשרות לצאת מהבית עם גבריאל. בשבתות, התפללנו עם אוריאל ויעל בבית כנסת מונטיווידאו בפריז, לאחר הליכה של כ – 50 דקות, חלקה דרך יער. אוריאל ויעל למדו בבית הספר הישראלי בפריז. בשנת 1991 חזרנו מצרפת לחיפה. אוריאל ויעל מאוד שמחו לחזור לארץ ולפגוש את חבריהם. התקבלתי מיד לעבודה – ברגע האחרון לפני סגירת רשימת המועמדים – במשרד להגנת הסביבה, אגף ים וחופים .התפקיד: מניעת זיהום הים מהזרמת שפכים לים.

אוריאל בר מצווה – 1993 ,פרשת ויקהל -פקודי, אוריאל קרא את כל הפרשה בצורת מושלמת בבית הכנסת של בית חולים כרמל. ערכנו מסיבת בר מצווה עם החברים והמשפחה באולם אירועים. יעל חגגה בת מצווה בשנת 1994, חגגנו איתה עם החברות והמשפחה. הבר-מצוה של גבריאל הייתה בשנת 1999. גבריאל הניח תפילין ועלה לתורה ברחבת הכותל בירושלים. בשבת קרא גבריאל את המפטיר בבית הכנסת "הרופא". האירוע היה מרגש ביותר.

השתתפתי כנציג המשרד להגנת הסביבה ומדינת ישראל בכינוסים של מוסדות האו"ם לאיכות הסביבה וכן בסדנאות מקצועיות של האו"ם והאיחוד האירופי. תוצאות של 25 שנות עבודה על קצה המזלג: שיפור ניכר באיכות הזרמה לים ממפעלים ורשויות מקומיות, הפחתת עומסי הזיהום של יותר מ 90% .הופסק זיהום נחל הקישון. כתבתי מספר פרסומים משמעותיים בנושא. נושא איכות הסביבה מאוד חשוב לליבי, עבדתי בתחושת שליחות, לתרום למדינתנו ולתושביה על מנת להשיג "ארץ הקודש" נקי מזיהומים.

החתונה של יעל עם אלקנה התרחשה בשנת 2002 ;שחף – הבת הראשונה של יעל ואלקנה נולדה ב -2004. אחר כך, התאומות ליבי ונעמי של יעל ואלקנה נולדו בשנת 2008 .צוף, הבת הרביעית של יעל ואלקנה נולדה ב- 2014. החתונה של אוריאל ועדי הייתה בשנת 2010 בתחפושות אחרי פורים.

עברנו לבית החדש ברח' גלבוע בנווה שאנן בשנת 2011 .הדבר הראשון שסידרנו היה טקס "תשליך" שכונתי בראש השנה בחצר ביתנו, ליד בריכת נוי עם דגים. מאז, כל שנה, מגיעים תושבים רבים מהשכונה ל"תשליך". איתי רון, הבן הבכור של אוריאל ועדי נולד ב- 2011 .איתי נולד באותו תאריך עברי של אבא שלו, אוריאל – כ"ז באדר, וכן שניהם נולדו בשבת. ערב הברית, ערכנו טקס "ברית יצחק" (כי יצחק אבינו היה הראשון שנימול בהיותו בן שמונה ימים), שהוא מעמד מיוחד ומרגש לחזק את הרך הנולד. איתי הקטן היה בזרועות סבתא שלו אסתר, וממול עמדה קבוצה של כ-20 ילדים קטנים ששרו ואמרו פסוקים ופרקי קבלה ומדרשים בנושא הברית, ואז איתי פקח עיניים והסתכל עליהם במבט חד… בגיל 30 ימים, ערכנו פדיון הבן, בו אביו של איתי "קונה" את בנו מהכוהן תמורת חמישה מטבעות של סלע מכסף טהור. הכהן שלנו: רן, הדוד של אוריאל. טעם המצווה הוא משום שבזמן יציאת מצרים הקב"ה הציל את הבכורות של בני ישראל שלא יינזקו מהמלאך המשחית בעת מכת בכורות ובהצלה זו הקב"ה 'קנה' אותם לעבדים ונתן אותם לכוהנים העובדים ומשרתים אותו בבית המקדש, ועל כן כדי לפדות אותם צריכים לשלם לכהן סכום של חמישה סלעי כסף (אתר חב"ד). אחרי כשנה וחצי, יוגב, הבן השני של אוריאל ועדי נולד ב- 2012.

אנחנו אוהבים לטייל בארץ עם הנכדים עם הנכדות. כל שנה, אנחנו יוצאים ביחד לצימר ומטיילים במקומות מעניינים. זה מהדק את הקשר ואת האהבה בינינו. במהלך השנה, הנכדים ישנים מדי פעם אצלנו ואנחנו תמיד נהנים מה"יחד" איתם, מהערבים המשותפים, מ"סיפורי סבתא" שסבתא מספרת ואיתי ויוגב מתגלגלים מצחוק, כיף מיוחד שמחכים לו. והגיע זמן הפנסיה – מאי 2020 :מטיילים בארץ….וגם משתתפים בהפגנות… וגם נהנים מהחיים…

ראינו כי איתי הינו בחור רגיש, עם לב טוב, מתחשב, סקרן, לומד בקלות, עם רגישות רוחנית שאנחנו מקווים שתתפתח. אנו מאחלים לאיתי למצוא דרך לעסוק במקצוע שיתרום למדינה ולחברה.

עברנו את הקורונה בשלום….עד כאן….. המשך יבוא…. עד 120!

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ניל"י בזכרון יעקב, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה אורית לב.