מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה יעקב, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי במסגרת המעורבות החברתית לתעד את סיפורה של סבתא שלי דוריס דלל.

העלייה של סבתא דוריס לישראל 

סבתי דוריס, עלתה ארצה בשנת 1951 מבגדאד שבעיראק. היא עלתה עם שני הוריה ושלושת האחים שלה בהיותה בת 12.

אמה של סבתי הייתה עקרת בית ואביה היה עובד במסחר. העלייה ארצה לארץ ישראל נבעה מכך שהוקמה מדינת ישראל יהודי עיראק החלו להיות גיס חמישי ובעלי זהות ונאמנויות כפולות. הערבים הטילו פצצות על מוסדות יהודיים ובתי כנסת בבגדאד ואסרו על היהודים לצאת מעיראק. סבתי החלה להרגיש את האנטישמיות מקרוב בכך שהיא ואחיה היו הולכים ברחובות היו מרביצים להם וזורקים אבנים. האנטישמיות לא הייתה רק ברחובות, אלה הייתה גם בבית הספר בו למדה סבתי, שם היו משפילים אותם. לסבתי הייתה שכנה ערביה וכשהייתה עוברת לידה ברחוב היא הייתה מכה אותה.

בשנת 1950 בוטל האיסור והממשל העיראקי הוציא צו שאישר ליהודים לעזוב את המדינה אם יוותרו על נתינותם העיראקית. כל מי שהיה בן 10 ומעלה יוכל לקחת אתו סכום כסף מוגבל. משפחתה של סבתי והיא עלו במבצע הנקרא "עזרא ונחמיה". הם מיהרו מאוד לצאת לפני שהעירקים פתאום לא יתחרטו ויחליטו שהם לא נותנים ליהודים לעזוב. הם טסו במטוס לארץ ישראל.

מבצע עזרא ונחמיה, נקרא גם מבצע עולי בבל, בו הועלו יהודי עיראק לישראל כחלק מתהליך העלאת היהודים לישראל עם קבלת עצמאותה. המבצע התחיל באפריל 1950, לאחר שממשלת עיראק איפשרה ליהודים לצאת. המבצע אורגן ובוצע על ידי ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט.

השתלבות בארץ

"הגענו לכאן בלי דבר", מספרת סבתי. "לי היה מאוד קשה, הייתי רגילה לאורך חיים אחר, בעיראק היה לנו בית מפואר ושהגענו למדינת ישראל לא היה לנו דבר. ההשתלבות הייתה מהירה, הכרנו חברים. לי היה כמה חברות טובות אבל החיים שחיינו היו לא קלים".

החיים במעברה

סבתא ממשיכה ומספרת: "במעברה היה לנו לחם יבש, שנאלצנו לשבור עם פטיש ולמרוח עליו מרגרינה. התגוררנו במעברה ליד חירייה. הינו משפחה עם ארבעה ילדים, אני הייתי הבוגרת מבניהם – כולם התגוררנו באוהל קטן בלי טיפת מקום. אחר כך עברנו לגור בצריפים שם התגוררנו שש שנים"

אמה של סבתי ואביה עברו לגור ברמת גן להתגורר בבית צנוע וסבתי בינתיים, כבר התחתנה עם סבי בנימין ז"ל.

חתונתה ומשפחה

השידוך בין סבי לסבתי קרה כתוצאה מפגישתו של סבי עם אביה של סבתי. אביה החליט שהוא רוצה שדוריס, סבתי תינשא לסבי בנימין, וכך היה. הם הכירו כשסבתי הייתה בת 17 וסבי היה בן 30. הם התחתנו בשנת 1956 ובגיל 19 הביאה סבתי לעולם את בנה הבכור דרור, שכיום הוא בן 64.

נולדו להם שישה ילדים, בניהם אמי, שהיא בתם הקטנה ביותר. סבתא עוד זוכרת את לידת ילדיה  ומספרת שהלידה הראשונה לא הייתה קלה, היא הרי הייתה בעצמה נערה צעירה בת 19 בלבד ונאצלה בגיל כה צעיר להתבגר מהר ולהתמודד עם קשיים שלא הכירה בעבר.

 אני התינוקת בזרועותיה של סבתא דוריס

הזוית האישית

הילה: בתכנית הקשר הרב דורי בה השתתפתי,  הייתה לי ההזדמנות להכיר מקרוב את סיפורה של סבתי דוריס ואת שורשי משפחתי. סיפורה של סבתא שלי, דוריס דלל הוא פרק בהסטוריה של העלייה היהודית לארץ ישראל עם קום המדינה, סיפור עליית "עזרא ונחמיה". מעבר לכך זה מדהים איך סבתי שהתחתנה כה צעירה, ממש נערה, התמודדה אז כמו רבות בנות גילה עם האתגרים והקשיים בתקופה ההיא.