מאגר סיפורי מורשת

שמי תהילה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מתעדת את סבי וסבתי.

בשנות החמישים סבי וסבתי, צדיק ושמחה, בעודם בני 12, עלו מעיראק לישראל יחד עם כל המשפחה המורחבת.

לפני שעלו הם הזדרזו לארוז את החפצים שלהם ואת העסקים שלהם (הם היו אנשי עסקים בעיראק) כי זה היה בפתאומיות. אביה של סבתי שמחה, ששמו יצחק, היה בעיראק צורף. הוא היה מתיך זהב ויהלומים. עיסוקיו העיקריים היו בתור מוכר זהב לכל הקהילה היהודית שחיה בעיר בעיראק ששמה סלמניה. סבתי נהגה לספר לי שבצעירותה, כשהייתה בת 12, עם עלייתם לארץ – היה לה מאוד קשה עם התנאים פה.

הם חיו באוהלים בזמן שבסלמנייה היה להם בית, רכוש וכסף. בארץ שרק הוקמה לא היה מספיק מזון. הם נאלצו לעמוד בתור כדי לקבל מזון באמצעות תלושי מזון שסיפקה המדינה. היא לא אהבה את האוכל שהוגש לה בקערות עץ, כי היו מערבבים להם דגים עם מוצרי חלב. וזה היה שונה ממה שהורגלה מסלמנייה, שם היו בשרים, עופות ומזון עשיר יותר. זכורים לה במיוחד הפתיתים שהיו מכנים אותם "אורז בן גוריון" שאותם אהבה.

אימא של סבתי ששמה נזדר הייתה מטפלת במשק הבית בטיפול וגידול הילדים. סבתי מספרת שכשהזדרזו לעלות, אביה של סבתי, יצחק, רץ לחנות וארז את כל הזהב שהיה לו. מכיוון שהיו המון תכשיטים השאיר חלק והביא את היקרים ביותר שהיו ברשותו.

הם עלו לישראל והתחילו להתאקלם בארץ. בתחילת דרכיהם הם חיו בשער העלייה, סמוך לחיפה. לאחר מכן עברו לזיכרון יעקב ואז עברו להתגורר בכפר יונה. שם בנו את ביתם עד כה, בבית הזה אני חיה.

הוריו של סבי צדיק ז"ל גם עלו בשנות החמישים לארץ. אבי של סבי ששמו סלמן היה מוהל ושוחט. כשעלו לארץ הביא עימו את הכלים שהיה עוסק בהם ששייכים לשחיטה ומילה. וכך התפרנסו בישראל. חשוב לציין ששתי הסבתות של אבי היו אחיות. כלומר, סבא וסבתא שלי מצד האבא הם בני דודים. מנהג זה לחתן בין בני דודים היה מקובל בגולה משום חשש להתבוללות והמשך קיומה של הקהילה היהודית בגולה. בתקופה זו היה מקובל שהורים קבעו עם מי להתחתן. סבתי הייתה אז בת 14 בלבד וסבי היה כבן 18. סבתי נאלצה להסתיר את גילה והוסיפו לה שלוש שנים.

נולדו להם ילדים, הקטן מביניהם הוא אבי יצחק. אבי ממשיך את מסורת אבותיו והוא היחידי מבין האחים המקפיד לשמור על מצוות הדת. סבתי שמחה ז"ל נפטרה לפני כשלוש שנים בגיל 84. היא הורישה לאבי חלק מתכשיטי הזהב שהביא אביה עימו מעיראק. סבי צדיק נפטר לפני 31 שנים. כשסבי היה בן שש-עשרה. הוא נהג ללמוד תורה והיה חזן בית הכנסת של העדה הכורדית בכפר יונה. בנוסף, היה מלמד בני מצווה את פרשת בר המצווה. כשהיה בן 18, התגייס לצבא זמן קצר לאחר שהתחתן עם סבתי שמחה. לאחר שנה בשירותו הצבאי נפצע בידו הימנית כתוצאה מהתפוצצות רימון וידו נקטעה. הוא גידל את אבי ואחיו עד יומו האחרון עם יד אחת ובעזרתה של סבתי שמחה. בעקבות זאת, נאלצה סבתי שמחה לעבוד בשתי עבודות במשך ימי חייה כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד.

הבן שנולד שני, נקרא אריה. בגיל שלושה חודשים סבל מהתקררות. סבתי לקחה אותו לבית חולים של ילדים ואז ביקשו ממנה ללכת הביתה. למחרת, כשחזרה כדי להניקו, סיפרו לה שהוא מת. עד היום המשפחה מאמינה שנחטף, עקב התנהלות מחשידה מצידם של צוות בית החולים אשר סירבו להראות להם את גופתו. כיום לאחר נסיונות לברר, נמצאה סתירה ברישום הקבורה. ואף נשלח מכתב גיוס להורים בעבר, אשר העלה את הספקות מחדש.

הזוית האישית

השתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת שנת בני מצווה בבי"ס ריגלר בנתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה חגית שפירא.