מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי פייגין ונולדתי ב-1952 במלבורן אוסטרליה כבת בכורה במשפחה להורים שברחו מגרמניה בשנת 1939.

הייתי ה"נעמי" היחידה בכל בית הספר כי נעמי  לא היה שם טיפוסי אלא שם יהודי. בכיתה ב' עברתי מבית ספר שכונתי לבית ספר יהודי, למרות שלא היינו דתיים, כיוון שבבית ספר השכונתי הכריחו אותי לכתוב ביד ימין והייתי שמאלית מובהקת. בבית ספר היהודי נתנו לי לכתוב ביד שמאל. למדתי על חנוכה במקום על חג המולד, לקרוא ולכתוב בעברית ולהתפלל פעמיים ביום.

גדלתי בשכונה חדשה בבית עם גינה. אני ואחותי הקטנה שיחקנו עם הילדים ברחוב הקטן בו גדלנו. רכבנו על אופניים, שיחקנו "קריקט" CRICKET  שהוא משחק אנגלי ועוד משחקי ילדים. כל קיץ נסענו להרים ושחינו באגם ורכבנו על סוסים.

מגיל תע ועד סוף הבגרות הייתי בתנועת נוער "הבונים" ובגיל שמונה עשרה נסעתי לשנת הכשרה בקיבוץ כפר הנשיא עם החברים בתנועה. בילינו שנה בארץ. עבדנו בקיבוץ, טיילנו בכל הארץ והתאהבתי בישראל.

לאחר סיום שנת ההכשרה חזרתי לאוסטרליה לחבר הילדות שלי מגיל חמש עשרה, שהציע לי נישואים.  התחתנו בגיל עשרים ושנה לאחר מכן למדנו באוניברסיטה. בשנת 1976 עלינו ארצה לחיפה שם הקמנו משפחה ונולדו לנו שלוש בנות, ותשעה נכדים. בימי שישי אנחנו נפגשים לקבלת שבת וארוחת ערב מפנקת. בתקופת הקורונה עשינו זום של קבלת שבת, כדי להרגיש את המשפחתיות למרות שלא יכולנו להיפגש.

נשאלנו לעתים קרובות "למה חיפה?" והתשובה היא שפאול, בעלי, קיבל משרה בטכניון ועבד שם ארבעים וארבע שנים. בהתחלה עבדתי כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי, ולאחר מכן עשיתי הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית, מקצוע עם אתגרים וסיפוק רב. היום, אמא של מיקה גם עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית. מאז הפרישה לגמלאות אני מתנדבת עם פליטים מאפריקה בחיפה, אוכלוסייה הסובלת מחוסר מעמד בארץ.

הזווית האישית

סבתא נעמי: התרגשתי כל פעם מחדש, כאשר מיקה חיכתה לי בשער של בית הספר. נהניתי לשתף אותה בסיפורי על ילדות כל כך שונה מהילדות שלה, וזה קירב אותנו. הייתה למידה הדדית עם הקשבה וכבוד הדדי. הייתי רוצה להגיד למיקה, שאני נהנית מכל רגע שאני בחברתה. אני מאחלת לה להמשיך להיות אור למשפחה ולכל מי שפוגש אותה.

מיקה: רציתי להגיד לסבתא תודה על זה שכל יום שבאת, השקעת ועזרת ובאמת שלי זה עשה טוב על הלב, כשראיתי כמה זה חשוב לך וכל יום שהייתי כותבת לך תזכורת, היית כותבת שאת זוכרת. היה לי מאוד חשוב וכיף לבלות את הזמן שלנו ביחד. ולכן רציתי להודות לסבתא ולהגיד לה שאני אוהבת ומעריכה מלא!