מאגר סיפורי מורשת

שמי שלו ראובן, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתא שלי ז'קלין אדרי. סבתי נולדה בשנת 1961 בעיר מרקש שבמרוקו.

סבתא שלי עלתה ממרוקו עם משפחתה בגיל שנתיים בשנת 1963.

הם היו משפחה גדולה מאוד של חמישה עשר אחים בסך הכל. בגלל מגיפה ארורה שפרצה שם נפטרו שמונה  מהאחים שלה.

להורים של סבתא קראו עישה ומסעוד, הם הסבא רבא וסבתא רבתא שלי. הם עלו לארץ ישראל, בשנת 1963, יחד עם שבעת ילדיהם, כשסבתי הייתה הקטנה בת השנתיים. מסע העלייה נמשך בדרך שעשו ממרוקו לצרפת ומשם בטיסה לישראל.

בעת עלייתם לארץ, הם השאירו את כל רכושם ואת כל הציוד שהיה להם מאחור במרוקו. הם עלו רק עם מזוודות של מעט בגדים וציוד מועט של כלים. בין הכלים שהם הביאו איתם, היו מכתש ועלי, כדי לכתוש ולהכין תבלינים לתיבול האוכל שלהם, כלי אוכל מסורתיים שבהם בישלו ואכלו עוד במרוקו, כיפתנים חגיגיים ותרבושים מסורתיים שאותם לבשו באירועים מיוחדים כמו למשל בחגיגות המימונה, חגיגות חינה לפני נישואים ועוד…

ההתאקלמות בארץ היית להם קשה מאוד במיוחד עם השפה העברית. התנאים שבארץ היו אז מאוד קשים, הן מבחינת מציאת עבודה ופרנסה והן במציאת מגורים שיתאימו לצורכי המשפחה הגדולה. הם גרו במעברות בצריף, והתנאי החיים בו היו קשים במיוחד בתנאי מזג אויר קיצוניים בקיץ ובחורף.

סבתא רבתא שלי, עישה, הניקה את סבתא כשהיא נולדה ועד גיל שבע, תחילה במרוקו ואחר כך גם בארץ. סבתי הראתה לי באלבום התמונות שלה, צילומים שלה כתינוקת בבית החולים בקזאבלנקה.

היא הייתה תינוקת יפה כל כך שלקחו אותה להצטלם כשהיו צריכים תינוקת יפה לתמונות פרסומת.

סבתא ז'קלין תינוקת בת שנתיים

אנחנו הנכדים, קוראים לסבתא ז'קלין, מאמי והיא סבתא כיפית.

הזוית האישית

שלו: היה לי ממש כיף לשמוע על העבר של סבתא למדתי דברים חדשים ממנה והיה ממש מעניין.