מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'קלין, נולדתי בראבט שבמרוקו. לאחר מספר חודשים  והוריי ואני עלינו לאנייה והפלגנו למחנה עולים במרסיי שבצרפת. שם שהינו שלושה חודשים ובשנת 1955 עלינו לארץ ישראל למעברת מנסי, בקיבוץ מגידו שבצפון הארץ, שם גרנו בבית שבנוי מבדונים. לאחר שנתיים עלינו לקריית מלאכי וגרנו בפחונים, נאלצנו ללכת רחוק כדי להביא מים וללכת לשירותים ציבוריים בבור, סבתא שלי הייתה מלווה אותי כל פעם.

אחרי שנתיים עברנו לצריף עם סבא, סבתא והוריי, הייתי מאוד קשורה לסבתא שלי. הלכתי לבית ספר "נצח ישראל,"  אהבתי מאוד ללמוד והיו לי המון חברות וחברים, השיעור האהוב עליי היה שיעור מלאכה. כשהיינו חוזרים הביתה בערב היינו מתאספים מתחת לפנס בשכונה כל החברים ומספרים חוויות. לחברה הכי טובה שלי קראו מזל ובחופש הגדול כל בני הדודים שלי מחיפה והרצליה היו באים לבקר והיינו מספרים חוויות עד חצות, נהנו מאוד. לא לכולם היו מיטות וחלקם ישנו על שמיכות שפרשנו על הרצפה והיה כיף ושמח.

כשהייתי בת 13 אימא שלי נפטרה, הייתי בת יחידה וזה היה לי מאוד עצוב וקשה. סבתא ואבא שלי גדלו אותי לבד. בגיל 15 התחלתי לעבוד במפעל לגלידות מפני שסבתא שלי לא רצתה שאראה אותה עצובה בעקבות מותה של אימא.  במפעל עבדתי על מכונת קסטות של גלידה, שם הכרתי את איציק שלימים היה בעלי. איציק תירץ את הגעתו לתיקון המכונה על מנת  להיות לידי. בגיל 17 התחתנתי, בגיל 18 ילדתי את הבן הבכור שלי וקראתי לו אבי, רציתי משפחה גדולה ובעלי לא כ"כ  היה מעוניין. לבסוף הבאנו לעולם עוד 4 בנות יפות, הגדולה בשם רחל על שם אמי לאחר מכן נולדה יפית, אחריה שולמית, אימא של נועה, ולקטנה קוראים הדס. אני לא למדתי באוניברסיטה כי לא הייתה לי הזדמנות  ומאוד רציתי שבנותיי ילמדו, וכך היה, הן למדו באוניברסיטה ולמרות כל הקשיים שעברתי הצלחתי להקים משפחה גדולה, חמישה ילדים ו-13 נכדים.

הזוית האישית

נועה: היה לי כיף להיפגש עם סבתא, להכיר וללמוד על עברה. ז'קלין: היה לי כיף להיפגש בימי שישי עם נכדתי, לספר לה את סיפור העלייה ולשתף אותה בילדותי.