מאגר סיפורי מורשת

סבתא אתי נולדה במרוקו בעיר מרקש בשנת 1954. להוריה קראו ישראל ותמר. אבא שלה עסק במסחר, היה לו צי של משאיות, הוא היה מוביל ורדים לצרפת. סבתא מספרת: "לאבא שלי ולדודים שלי היו שטחים של ורדים, הם היו מייבשים ורדים, מעבירים אותם במשאיות לנמל ומשם לצרפת להכנת בשמים. אבא שלי היה שם יהודים במשאית, משחד את השוטרים והיה מעביר כך את היהודים לצרפת.

החיים במרוקו היו טובים. למדתי בבית ספר "אליאנס", כל בוקר היינו קונים סופגניה מרוקאית, בדרך לבית הספר. היינו לבושים בתלבושת אחידה. הייתה לנו אומנת ערביה שהייתה מטפלת בנו. כל המשפחה היו חיים יחד, כל המשפחה בסביבה אחת. עלינו לארץ בשנת 1963, הייתי בת 9. שטנו באנייה כארבעה ימים עד צרפת, לעיר מרסיי. חיינו בה חודש ימים וטסנו לארץ. אבא שלי היה מקושר לאיש הסוכנות והוא הסביר לו איפה כדאי לו לגור. אבא שלי דיבר וקרא עברית וכך הגענו לבניין דירות במורשה, רמת השרון. כל שאר המשפחה התפזרה לצפון ודרום הארץ.

למדתי בבית ספר דתי 'עוזיאל' ובאורט רמת גן. החיים בארץ היו קשיים להורים שלי, לאבא שלי היה קשה להסתגל. אבא שלי התחיל לעבוד בעיריית תל אביב כנהג משאית. הוא עבד כמה חודשים והיה לו קשה להסתגל. אז עבד כסוחר תבלינים בשווקים בכל הארץ, מצפון לדרום. הוא היה נוסע ומוכר תבלינים, בעיקר לאוכלוסייה מרוקאית שהכיר ממרוקו. אימא שלי עבדה בניקיון בקופת חולים, יש לזכור שבמרוקו היו לה עוזרות ומטפלות.

עבדתי ולמדתי, החיים היו יותר קשיים. היינו הרבה אחים בבית, כבת בכורה היה עליי לעזור בפרנסת המשפחה. עבדתי באלקטרוניקה עד שהתחתנתי. הקמתי בית בישראל, יש לי ארבעה ילדים ושמונה נכדים."

הזוית האישית

אסתר יחזקאל השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה נועה בן אור. התכנית נערכה בבית הספר אורנים ברמת השרון, התשע"ט.