מאגר סיפורי מורשת

סבתא ויויאן נולדה במרוקו ב – 1951 ,בעיר קזבלנקה, המכונה :" דֹּאַר בְּדֶה".

סבתא נולדה כבת ראשונה לאחר שני בנים. לסבתא יש שבעה אחים ואחיות וכולם נולדו במרוקו. סבא רבא שמעון עבד בחנות בגדים, וסבתא רבא  פאני הייתה עקרת בית . סבתא ויויאן למדה בבית ספר יהודי בשם " בית רבקה " עד גיל אחד עשרה, הגיל בו החליטו הוריה לעלות לארץ ישראל. ההחלטה לעלות לישראל הגיעה לאחר שאחיה הבכור של סבתא  דוד, נתפס יום אחד בידי מוסלמים שהיכו אותו .באותו היום החליט סבא רבא שמעון, לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל – מדינת היהודים .

ויויאן ומשפחתה הפליגו מקזבלנקה באוניה לאיטליה. הם שהו באיטליה חודשיים, ואז בסיוע הסוכנות היהודית הוטסו לארץ ישראל. כשמשפחתה של סבתא הגיעה לארץ, שלחו אותם למעברת צור שלום , בקרית ביאליק. בשנות ה-60 של המאה ה-20 התיישבו עולים רבים ממרוקו בצור שלום, ששכנו תחילה במעברה ולאחר מכן עברו לשיכון קבע בשכונה. בשנות ה-70 יושבו בשכונה עולים מגאורגיה ומרוסיה. בשנות ה-80 של המאה ה-20 התיישבו בשכונה עולים חדשים מהקווקז, ובהמשך גם עולים מאתיופיה.

לסבא רבא שמעון היה קשה בתחילה למצוא מקור פרנסה ולפרנס את משפחתם ,שמנתה עשר נפשות. אחותו של סבא רבא שמעון שכבר התגוררה בישראל, הציעה לו לפתוח חנות מכולת. ואז סבא רבא חילק את הצריף בו התגוררו לשניים, חצי למגורים וחצי לחנות מכולת. כל תושבי המעברה , שרובם היו עולים ממרוקו , משפחות מרובות ילדים, קנו אצל סבא רבא שמעון במכולת, ומאז הייתה לסבא רבא שמעון פרנסה טובה . סבתא ויויאן התחתנה בגיל שבע עשרה, וגם היא קיבלה צריף במעברה. בצריף זה נולדו לסבתא  ויויאן ארבעה ילדים, השלישית היא אימי – איריס. תקופת המעברה זכורה לסבתא ויויאן ולאימי איריס, שהתגוררה שם עד גיל שתיים עשרה, כתקופה של ימים יפים וטובים, ימים בהם הכל היה פשוט. הייתה תמימות ואהבת חינם. כולם פתחו את ביתם לכולם, התארחו ואכלו אחד אצל השני, עזרו אחד לשני, וחגגו אירועים וחגים ביחד. תקופה מאוד שונה ממה שקיים בימינו, תקופה בה כל אחד מסתגר בביתו, וקנאי לפרטיותו ורכושו. אומנם לא היה את השפע שיש היום, אך הייתה פשטות יפה, וכולם הסתפקו במה שיש. אם היה צורך גם חלקו זאת  באהבה ולב שלם, עם מי שהיה חסר לו. במרוקאית כשמתגעגעים לתקופה טובה מלפני שנים, אומרים את הביטוי: "יא חֲסֵרָה" ביטוי בו סבתא משתמשת כשהיא נזכרת בימי המעברה.

כיום סבתא ויויאן עדיין מתגוררת בשכונת צור שלום. אני ומשפחתי לא רק שמתגוררים בשכונת צור שלום, אנו גרים ברחוב חיים. רחוב חיים היה הרחוב הראשי של מעברת צור שלום. כתובת הצריף בו התגוררו סבתא ויויאן ואימי איריס היתה : רחוב חיים 34 , ואנחנו כיום גרים בבתים חדשים ברחוב חיים 26 . זוהי סגירת מעגל עבור אמא איריס ועבורי, שכן שורשיי החלו ברחוב חיים. גם ההורים של סבא דוד התגוררו במעברת צור שלום, והצריף שלהם היה הצריף האחרון, שפונה מהמעברה בשנות התשעים, הצריף של סבתא רבא יקוט.

מידע זה אף נרשם ע"י ראש העיר אלי דוקורסקי, בדף הפייסבוק המתאר את ראשיתה של קריית ביאליק. דוקורסקי  היטיב לתאר זאת כשרשם: " במקום שרר הוואי חיים מיוחד " .

ויש אפילו תמונה שבה ראש העיר מספר על בנייתה של מעברת צור שלום, ומספר על הצריף האחרון שפונה -הצריף של סבתא רבא יקוט. ועל הוואי החיים המיוחד במעברה.

הזווית האישית

נועם: היה לי מאוד כייף לשמוע מסבתא ויויאן, כיצד גדלה במרוקו, ועלתה לארץ ישראל, ועל התקופה בה חיו במעברה. הייתי רוצה שגם בימינו תהיה הפשטות ואהבת החינם, שהייתה אז בתקופת המעברה. את העזרה והנתינה לשכנים ולחברים, כאילו הם משפחה אחת גדולה.

הייתי רוצה שלא תהיה קנאה וללא החומריות שמזוהה עם ימינו. אנו דור שדורש המון מההורים, ופעם הילדים הסתפקו במועט, אמרו תודה והבינו את המצב.