מאגר סיפורי מורשת

שמי קורל רוימי, במסגרת שיתוף פעולה בין התאחדות הסטודנטים הארצית לבין תכנית הקשר הרב דורי, אני מתעדת את סיפורה של אסתר ביטון לבית שבת ומעלה אותו אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורה של אסתר יעסוק בעליית המשפחה ממרוקו לישראל בשנת 1955.

אסתר ביטון נולדה בתאריך 30.12.1938 בקזבלנקה שבמרוקו. שמות הוריה: מסעודה ויעיש ז"ל, ארץ מוצאם היא מרוקו. במשך כל תקופת ילדותה אסתר גדלה במרוקו. אסתר ובעלה הכירו במרוקו על ידי שידוך.

הסיבות לעלייה לישראל

בעקבות העוינות ההולכת וגוברת כלפי היהודים במרוקו שכללו פרעות, הצקות ובזיזת רכושם של היהודים, החליטו אסתר ומשפחתה בשנת 1955 לעלות לארץ ישראל. הם עלו באונייה דרך צרפת ומשם לישראל. הם התבשרו שהם עומדים לעלות לארץ ימים ספורים טרם העלייה עצמה. המסע לישראל היה קשה ומתיש מאוד. ההפלגה ארצה הייתה ארוכה ומתישה עקב צפיפות גדולה באונייה. כאשר אסתר ומשפחתה הגיעו לארץ ישראל הסיעו אותם ברכבים הישר לבית שאן.

הם חיו במשך חצי שנה באוהלים ולאחר מכן עברו לגור בדירות קטנות הנקראות מעברות למשך 17 שנים. לבסוף הגיעו לשכונה שנקראת שיכון ד׳ בבית שאן. אסתר ובעלה התחתנו בבית שאן בגינה של אימא של אסתר, נולדו להם 11 ילדים.

החיים במרוקו ובארץ ישראל

אסתר במרוקו כלל לא עבדה, משום שאביה כלכל ופרנס את המשפחה בכוחות עצמו. הילדות שלה במרוקו הייתה ילדות יפה, הם היו משפחה גדולה שהתפרנסה בכבוד במרוקו, היו לה הרבה חברות, היא הייתה לומדת בבית של אחת השכנות שהיה לה חדר בו היא הייתה מלמדת קבוצה של חמש בנות.

לאחר שעברו להתגורר בבית שאן, אסתר נישאה לבעלה, שלמה, בגינה של אמה, כאמור. החתונה הייתה צנועה, הוזמנו לחתונה האנשים הקרובים ביותר לאסתר ושלמה.

שלמה, בעלה, עבד בתחילת התיישבותו בארץ בתור חייט, מקצוע ממנו התפרנס במהלך חיוו במרוקו, אך בארץ לא הצליח בתחום זה ולכן החליט לעזוב את תחום החייטות. לאחר זמן מה כשנפתחו הבנקים, עבד בתור בנקאי.

בארץ היה קושי גדול להתכלכל וזאת בעקבות כך שהיה עליהם להשאיר חלק מרכושם במרוקו על מנת לעלות לארץ במהרה. בעקבות המצב הכלכלי הקשה, אסתר נאלצה  לצאת לעבוד אף היא ולעזור בכלכלת הבית. היא נאלצה לעבוד בעבודות מאוד קשות, הכוללות עבודה פיזית מאומצת על מנת להשלים את החסר ולפרנס ביחד עם בעלה את המשפחה והילדים. לאחר שעברה מספר עבודות, בסוף מצאה את מקומה בעבודה בגן ילדים בבית שאן, היא הייתה מבשלת לילדים ומטפלת בהם והיא אהבה אותם והתחברה אליהם. כאשר הגיעה לגיל הפנסיה היה לה מאוד קשה לעזוב את מקום עבודתה, היא אהבה את הצוות ואת ילדי הגן, אהבה את העיסוק שלה והיה לה קשה לחשוב שעכשיו היא צריכה להיפרד מכולם.

למרות כל הסבל, הקשיים והתלאות שחוו בארץ ישראל אסתר ובעלה חינכו את ילדיהם עד היום הזה, לשרת את המדינה, ולתרום ככל הניתן למדינה גם אם ישנם קשיים.

שלמה נפטר לפני כ- 15 שנה. הפטירה של בעלה הייתה מאוד קשה לה, שלמה בעלה היה דואג לכל צרכי הבית, הוא היה עורך קניות ודואג לגידול הילדים ופתאום כאשר הוא נפטר, היא הרגישה שעולמה חרב עליה והיא נאלצה להתמודד עם הקושי.

כיום אסתר חיה לבדה בבית, ילדיה ונכדיה באים לבקר אותה וממלאים את ביתה. אסתר ושלמה גידלו 11 ילדים, כולם ילדים לתפארת, אשר הקימו משפחות בעצמם והם אפילו סבים וסבתות לנכדים. על אף כל הקשיים בארץ ישראל ותהליכי הקליטה הלא קלים בתקופה ההיא, אסתר הייתה מאוד גאה ושמחה שעלתה לארץ ישראל ונישאה בארץ הקודש לבעלה, אותו היא מכנה עד היום – "צדיק", ולכן חינכה את ילדיהם לתרומה ועשייה ככל הניתן לארץ ישראל ולביטחונה.

המסר של אסתר לדור הצעיר הוא – לא להתייאש, אם יש מטרה אז לעשות הכל על מנת להשיג אותה ותמיד לראות את הצד החיובי בכל דבר בחיים.

הזוית האישית

קורל הסטודנטית המתעדת: זכיתי להכיר אישה מדהימה, מלאה בטוב, אישה צנועה וחזקה שגידלה משפחה לתפארת. למדתי מאסתר המון דברים, ביניהם – לדעת לא להתייאש ולהאמין בעצמי תמיד! כי אם אני רוצה אני יכולה להצליח, וכמובן לדעת לקחת כל דבר בפרופורציות, כי אנשים עוברים דברים קשים וצריך לדעת לעבור את הקשיים האלה ולהמשיך לחיות.