מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה ואני אשתו של יהודה חזן. רציתי לספר לכם על הילדות שלי ועל העלייה לישראל ממרוקו. נולדתי בשנת 1945. הייתה לי ילדות יפה, ההורים שלי היו עשירים מאוד, אמי עבדה במפעל בוטנים ואבי עבד בתחום הצנרת. אני ויהודה היינו חברים בתיכון ושם הכרנו, הפכנו להיות חברים טובים מאד ואז אחרי כמה שנים התחלנו לאהוב אחד את השני, נהיינו בני זוג.

בגיל 18 התחתנו וכשהייתי בת 20 נכנסתי להריון הראשון וציפינו לבת. בחודש התשיעי ילדתי וקראתי לילדה דבורה. כשהייתה דבורה בת שבעה ימים חגגנו את הולדתה בבריתה, מין יום הולדת כזו שעושים לבנות. לאחר הבריתה דבורה גדלה מאד.

בשנת 1963 הוריי נפטרו: אמי הייתה חולה מאד ואבי גם חלה. חיי השתנו מאוד מאז שהוריי נפטרו. לאחר מותם של הורי י,יהודה ואני החלטנו לעלות לישראל אבל לא נתנו לנו לצאת ממרוקו באותה תקופה, היה מאד קשה ליהודים לצאת ממדינות ערב ובמיוחד לנו ממרוקו. אז באחד הימים נסענו לסירה לשיט ושטנו לישראל. השיט היה קשה מאוד, הים לא היה רגוע ולנו הייתה ילדה קטנה, תינוקת. שטנו, ובאחד הימים במהלך השיט דבורה נפלה למים. נבהלתי וצעקתי: "יהודה! יהודה! דבורה נפלה למים". נלחצתי מאד אבל יהודה חלץ נעליים, קפץ למים והציל את דבורה. לאחר כמה שעות, הגענו לישראל.

"איזה כיף", יהודה אמר. נסענו לבנימינה לשכור דירה לא מצאנו שום דירה, אז שכרנו וילה לכל המשפחה. דבורה כבר גדלה ובגיל 19 הכירה את אלי. הם היו חברים והפכו לזוג. הם התחתנו בגיל 21. דבורה נכנסה להריון בגיל 23 ונולד בן. דבורה ואלי בחרו לקרוא לבן שנולד יניב. דבורה נכנסה עוד פעם להריון בגיל 26 ונולדה בת. דבורה קראה לבתה עינת. יניב בגיל 18 הכיר את רחלי, הם התחתנו. רחלי נכנסה להריון ונולד בן.

אחרי החיים במרוקו שבתחילתם היו טובים ואחר כך השתנו, וסיפור העלייה לארץ, גדלנו משפחה לתפארת מדינת ישראל.

הזוית האישית

סבתא עליזה: נהניתי מאד לשבת עם מיקה ולספר לה על ילדותי והעלייה לארץ.

מיקה: נהניתי לשמוע מסבתא סיפור חיים שלא הכרתי.