מאגר סיפורי מורשת

אבא יהודה ואימא מוניק הכירו במרוקו בשנת 1942. הם נישאו ונולדו להם במרוקו חמישה ילדים. אבא יהודה עבד בממשלת מרוקו והיה רואה חשבון, אימא מוניק הייתה עקרת בית. בשנת 1949 הסוכנות היהודית הציעו לאבא לקנות בית בארץ ישראל.

הורי עלו לארץ באונייה אגוז ובשנת 1950, הם הגיעו לעתלית ומשם הסיעו אותם לכפר בני ציון שבשרון.

הדרך שעשתה משפחתי אל התחלה חדשה

בשנת 1942 אבא ואימא הכירו במרוקו. אבא היה מורה של אימא למתמטיקה. אמי הייתה אישה יפה מאוד, אבי רצה לשאת אותה לאישה, אך במרוקו אסור היה לפנות ישירות לאישה, היו צריכים קודם כל לקבל את הסכמת ההורים. ההורים של אבי הלכו לבקש את ידה של אמי. הורי התחתנו בחתונה מאוד מפוארת במרוקו. לאחר החתונה הורי בנו את ביתם בקזבלנקה שבמרוקו ונולדו להם חמישה ילדים.

אני וחמשת אחיי

הילדה הבכורה של הורי נפטרה כשהייתה בת חודשיים, פשוט לא התעוררה בבוקר (מוות בעריסה). לאימא היה מאוד קשה להתגבר על המקרה, אך הם הביאו עוד ארבעה ילדים. בשנת 1949 הגיעה הסוכנות היהודית לאבא והציעו לקנות בית בארץ ישראל (ארץ הקודש). אבא רצה לעזוב את מרוקו מכיוון שהוא הרגיש שהשואה מתקרבת. הם גרו בבית קרקע עם גינה וחיות, הם גידלו ירקות בחצר והייתה להם עוזרת שעשתה את עבודות הבית ועזרה בגידול הילדים. אבא שלי רוב היום היה בעבודה ואימא הייתה צריכה להסתדר לבד.

הסוכנות היהודית הכינו לאבא חוזה מסודר לעלייה לארץ ישראל, נקבעו שעה ומקום בו הם יחכו שתאסוף אותם האונייה. לעלייה לארץ ישראל הצטרפו גם הוריו של אבי. שבועיים לאחר חתימת החוזה אחות של אבא נפטרה באופן פתאומי במרוקו והותירה אחריה שני ילדים קטנים. בעלה של אחותו לא יכול  היה לטפל בהם, מכיוון שהיה אלכוהוליסט ואבי לא היה מוכן להשאיר אותם מאחור, לכן החליט לקחת את ילדי אחותו ולהעלות אותם ביחד עם המשפחה  שלו לארץ ישראל. בסוכנות היהודית לא אהבו את התוספת של שני הילדים לנסיעה. אבא שלי סירב בכל תוקף לעלות לארץ ללא שני האחיינים הקטנים שלו, לכן הם נאלצו לבטל את העלייה לארץ.

עלייתם של המשפחה התעכבה כחמישה חודשים, אבא יהודה לא ויתר והתעקש ששני הילדים של אחותו ז"ל יעלו איתם יחד. בסופו של דבר אבי הצליח לקבל את האישורים הנדרשים מהסוכנות.

בלילה חורפי בשנות ה-50 הורי וארבעת ילדיהם, הורי אבי, שני האחיינים שלו עלו על האונייה אגוז בדרך לישראל. ההפלגה ארכה כשבועיים, הציפיה וההתרגשות להגיע לארץ ישראל הייתה עצומה. כשעגנה האונייה בנמל עתלית המתינו לסבא יהודה ולמשפחתו נציגי הסוכנות היהודית והעלו אותם לרכב גדול שהסיע אותם ישר למושב בני ציון שבשרון. המושב לא היה מאוכלס כלל, היו בו בתים בודדים ושטחים חקלאיים נרחבים ליד כל בית. הרכב נכנס לתוך המושב ועצר באופן אקראי ליד בית. נציג הסוכנות היהודית איפשר להם להחליט באיזה בית הם מעוניינים לגור.

אימא מוניק עברה בין מספר בתים ורק בבית הרביעי אליו נכנסה מצאה בו שולחן עם מפה ועליו כיבוד וסוכריות, וכך למעשה החליטה שזה הסימן שזה הבית שלה, כי היא כל כך רצתה שתמיד תהיה קבלת פנים לכל מי שנכנס לבית.

מהימים הראשונים בכפר בני ציון אבא שלי יהודה דרעי

הקליטה של המשפחה בכפר לא הייתה קלה. החיים אליהם היו רגילים בעבר היו שונים לחלוטין מהמציאות אליה נקלטו. במרוקו היה קל יותר, משפחתו של אבא יהודה הייתה מבוססת מאוד ולא היה להם רקע בחקלאות. שהגיעו לבני ציון נאלצו לפרנסתם לעבוד בעבודה פיזית קשה בכדי להכשיר ולעבד את האדמה לחקלאות ולגידול עופות ובקר. אבא יהודה ואימא מוניק סיפרו כי עבודת הכפיים הייתה קשה מאוד עבורם בעיקר בשל החיים הטובים שהתרגלו עליהם במרוקו. לשמחתם התושבים הוותיקים שגרו בכפר קיבלו את המשפחה בצורה יפה ומזמינה וכולם היו נפגשים בימי שישי ושבת והגיעו לארוחות משותפות, (אימא מוניק הייתה בשלנית טובה). הקליטה בכפר הייתה טובה.

כשנתיים לאחר שהגיעו לכפר חלה בנם הקטן דויד בלוקמיה וחצי שנה לאחר מכן נפטר שהיה בן שלוש. לאבא ולאימא היתה מאוד קשה הפרידה מבנם הצעיר. (ילד שני שנפטר להם).

לאחר שנה וחצי נולדה להם בארץ ישראל בת בשם יפה ונולדו להם עוד ילדים: בני, עדה (סבתא שלי) ובת שבע הקטנה.

תמונת הורי ואחי ממרוקו

סבתא עדה מספרת שהילדות בכפר הייתה מאוד חוויתית, האווירה הייתה נהדרת היו משחקים במרחבים הפתוחים, עזרנו לאבא יהודה במשק, ברפת, בחווה ובלולי התרנגולות. "היינו עובדים בשטח, קוטפים תותים, קוטפים פרחים ומטפלים בבעלי החיים שגידלנו. למדתי בביה"ס יסודי בכפר. לאחר מכן עברתי ללמוד בבית ספר באורט כפר סבא. בגיל 18 וחצי התחתנתי עם שמשון בעלי היקר. הבאנו 4 ילדים ו-7 נכדים. משפחה מדהימה ואהובה".

הזוית האישית

סבתא עדה: חוויה אישית שלי מהסיפור, שמחתי מאוד לענות על הסקרנות של טליה ולספר על הדרך שעברה משפחתי מתרבות והחיים האחרים על ארץ ישראל. הופתעתי מהרצון העמוק והכנה שלה להכיר את השורשים שלה. החוויה הייתה מיוחדת עבורי ועבור טליה הזדמנות להכיר לה ולספר לה על הדברים שקרו בעבר הכל כך רחוק בערוץ התקשורת החדש שנפתח ביננו. תודה על ההזדמנות הזו ולתוכנית המיוחדת והמקסימה הזאת.

טליה הנכדה: היה לי מעניין מאוד, נהנתי לשמוע סיפורים על סבתא שלי ומשפחתה שלא זכיתי להכיר ולפגוש. ממליצה בחום לכל חברי להשתתף בתוכנית.