מאגר סיפורי מורשת

שמי אלגריה ואני סבתא של ירין, נולדתי בשנת 1962 במרוקו.

בשנת 1970 הורי החליטו לעלות  ממרוקו לישראל, מכמה סיבות עיקריות, שעליהן נפרט בהמשך. הסיבה הראשונה, מרבית המשפחה מצד האבא שלי כבר היו בארץ, והפעילו לחץ על ההורים שלי, לעלות ארצה ולחיות יחד חיים משותפים, בארץ היהודים. הורי רצו לקיים חיים מסורתיים בארץ, כי בזמנו זו הייתה משאלתם של יהודים רבים. אבי  לא השתכנע מהר, בגלל שהמצב הכלכלי והביטחוני שלנו במרוקו, היה מאוד טוב מבחינתו. הסיבה השנייה והכי חשובה הייתה, בכדי לנסות ולהציל את לאון אחי, שהיה חולה בניוון שרירים.

המשפחה שלי  סיפרה לאבא שלי, שלרפואה בארץ יש פתרונות שיכולים לעזור ללאון אחי.

בשנת  1972 הורי קיבלו את ההחלטה הגורלית ועלו לישראל. בתחילה במטוס לצרפת (מרסיי),הם היו שם כשבוע, ולאחר מכן באוניה ממרסיי לישראל. ההפלגה נמשכה כשבוע. עבורי ההפלגה הייתה לא פשוטה, הקאתי הרבה והיו לי המון סחרחורות. כשהגענו לארץ אני ומשפחתי, התגוררנו אצל המשפחה הקרובה, בכדי שנוכל לארגן את החיים שלנו ולמצוא בית ומקום עבודה.

אבי  משה, התחיל לעבוד בחברת "עמיגור", בתור חשמלאי ולכן קיבלנו בית מ"עמיגור".

לאחר המעבר, הורי התחילו לברר בנוגע לטיפול בלאון אחי. הם הצליחו לקבוע עבורו ניתוח בהדסה עין כרם, שהיה אמור לתת לו איכות חיים טובה יותר, ואולי אפילו להציל את חייו. ליאון נולד עם ניוון שרירים, והרופאים אמרו לאמי שהוא לא יחזיק מעמד, ויוכל כנראה לחיות עד גיל שש, מקסימום עד גיל שמונה.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, עבורי ועבור משפחתי, הייתה זו תקופה מאוד מלחיצה, שבה בילינו הרבה במקלטים. החלק הכי עצוב הוא שבגלל המלחמה ביטלו ללאון את הניתוח שחיכה לו כל כך הרבה זמן. לצערנו הרב, לאון נפטר בגיל שלוש עשרה ממחלת ניוון שרירים. אחרי

מותו של לאון אני ומשפחתי היינו מאוד עצובים.

כעבור שנתיים הכרתי את סבא מוטי, וחייתי חיים מאושרים עד עצם היום הזה.

הזווית האישית

סבתא: היה לי מאוד נעים לעבוד אתך. שאלת שאלות מעניינות ונהנתי לספר לך את סיפוריי.

ירין: היה לי ממש כיף, לעשות את העבודה יחד, ועכשיו אני יודע קצת יותר על העבר שלך, זה עניין אותי מאוד.