מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרגלית (מרגו) נולדה בעיר מקנס, במרוקו בשנת 1948.

לסבתא מרגלית יש תשעה אחים. לאמא של סבתא  קוראים פרחה ולאביה אבנר.

סבתא מספרת כי החיים של משפחתה במרוקו, היו טובים,  אך החלום של היהודים היה לעלות לארץ ישראל. כמה שנים לפני עלייתם לישראל, ערביי מרוקו התקיפו ופגעו ביהודים. אחרי שהמצב החריף והיהודים ממש פחדו לחייהם, הם החליטו לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. באותה תקופה שלטו במרוקו הצרפתים, והעליה התבצעה, לאחר ששליחים מישראל הגיעו למרוקו, וסייעו בארגון העלייה של היהודים לארץ ישראל.

המשפחה של סבתא עלתה לישראל בשנת 1953, סבתא הייתה קטנה מאוד, בת שלוש שנים. היא מספרת כי היתה להם הרבה תקווה, והיה וגעגוע לארץ ישראל, כי הם תמיד חלמו להיות בארץ הקודש. הידיעה כי עולים לישראל התקבלה, רק כמה ימים לפני העלייה לארץ ישראל.

סבתא עלתה לארץ בגיל שלוש, ממרוקו, יחד עם הוריה ואחיה באוניה. היא מספרת שתנאי  הנסיעה באוניה היו מאוד קשים. הכניסו את כל המשפחה,  הוריה ואחיה,  לתא קטן וצפוף. הם נאלצו לעצור למשך חודש ימים בצרפת, בגלל מחלה של אחותה, אשר אושפזה בבית חולים. את המשך הנסיעה המשיכו באוניה אחרת לארץ ישראל. כאשר הגיעו לארץ ישראל, עגנה האוניה בחיפה. סבתא מספרת כי כשהגיעו לנמל חיפה, השמחה הייתה גדולה.

בישראל הם התגוררו בתחילה בצריפים רעועים, ובצפיפות רבה בעפולה. הכל מסביב היה חולות, לא היה חשמל ולא אוכל בסיסי. על אף התנאים הקשים העולים קיבלו זאת בהבנה כי הכמיהה לישראל הייתה גדולה.

בשנת 1956 עברה המשפחה של סבתא להתגורר בחיפה בשכונת ואדי ניסנס. בשכונה הם גרו יחד עם שכניהם שהיו ממוצא ערבי, והיחסים ביניהם היו טובים.

סבתא מספרת שאמא שלה לא עבדה, ואביה היה עובד מספר שעות בתור סנדלר.

היום יש לסבתא משפחה מאושרת, שלושה ילדים, ושנים עשר נכדים , והיא שמחה שעלתה לארץ ישראל. סבתא בקרה לפני כשנתיים במרוקו , ומאוד התרגשה לראות את ארץ הולדתה – מרוקו.

הזווית האישית

עומר- כאשר פעם ראשונה שמעתי מסבתא מרגו את סיפור חייה היה לי מעניין ומרגש , שמעתי על הרבה דברים ואירועים, שלא ידעתי, שסבתי עברה, ואני גאה בה ובמשפחתה. העבודה נתנה לי אפשרות ללמוד דברים חדשים, על משפחתי , מוצאי ועל העלייה לארץ ישראל. למדתי גם על החיים שהיו בארץ ישראל לפני הרבה שנים. אני מאחל לסבתא שלי הרבה בריאות ושמחה.

סבתא מרגלית – היה לי כיף מאוד לספר את הסיפור שלי, ולהעביר את סיפור העלייה, לנכד שלי ולדורות הבאים. אני מאחלת לנכד שלי שיהיה בריא, ושיהיו לו חיים טובים ושמחים. אני חושבת שזאת מתנה עבורי לספר את הזיכרונות לנכדי, עומר ולשאר נכדיי האחרים.