מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון בן משה, השנה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, תעדתי את סיפורה של סבתא שלי. סבתי, זוהר בן משה נולדה בשם זוהרה אלימלך בתאריך 18.8.54. היא נולדה במרוקו  בעיר רבאט.

לסבתי קוראים זוהר. בהתחלה קראו לה זוהרה על שם סבתא רבתא שלה. במהלך השנים היא שינתה את שמה לזוהר כי זה שם יותר ישראלי בעיניה. היא נולדה במרוקו בעיר הבירה רבאט בשנת 1954 ובשנת 1955 כשהיא הייתה בת כחצי שנה ההורים שלה החליטו לעלות לארץ ישראל כי היו יחסים לא טובים בין הערבים ליהודים במרוקו.

הם עלו חמישה אחים וזוג הורים אוהבים וציוניים. הם עלו באוניית מעפילים, הם מיהרו לעלות והם יצאו בלילה ומרוב לחץ ההורים שכחו אותה בתוך הבית בערסל ואז ההורים הסתכלו וראו שהבית עולה באש והם מבינים שהם שכחו אותה, אז אבא שלה רץ במהירות הביתה שהאש אוחזת בקצוות המיטה והוא לקח אותה והוא רץ מהר סירה ושם חיכו המשפחה שלה.

מהסירה הם עלו לאונייה מעפילים הם הגיעו בהתחלה לצרפת לעיר מרסי ומשם לישראל.

הם הגיעו בשנת 1955 לארץ הם הגיעו למקום ליד חיפה ששמו שער העלייה. סבתא סיפרה שהם הגיעו לקריית שמונה, למעברה, אמרו להם שזה לזמן קצר, אבל לצערם, הם נשארו לגור שם בדירת חדר שישה אחים וזוג הורים במשך כחמש שנים.

סבתא למדה בבית ספר שנקרא מגנים. לא היו אז כבישים בקרית שמונה ובחורף היו שלוליות והם היו צריכים לדלג מעליהם. סבתא סיפרה שזה היה לה כיף כילדה אבל בסוף היא הייתה נשארת רטובה כל היום בבית הספר. היא זוכרת שאימא שלה תפרה לה ילקוט מבד ובחורף כשהיא הגיעה לבית הספר כל המחברות היו רטובות וזה היה לה עצוב אבל ככה זה היה.

בהפסקות הם שיחקו מחניים, מחבואים, טיפסוני, חמש אבנים, תופסת ועוד כל מיני משחקים. בארוחת הבוקר בבית הספר הם קיבלו שוקו ולחמנייה ממש טעימים ובצהרים הם אכלו ארוחה חמה טעימה ומשביעה שהספיקה לה עד שעות הערב.

ההורים שלה עבדו מאוד קשה, גם בעבודה פיזית וגם שעות רבות. אמא שלה עבדה בקרן קיימת לישראל-  הם נטעו עצים בהרי נפתלי כדי להפריח את השממה. אבא שלה עבד בקיבוץ בבית האריזה לתפוחים והוא עבד עד שעות הלילה. הילדים בשעות אחר הצוהריים אהבו להיות בחוץ עד הערב הארוחה שלהם בערב הייתה ארוחה בשרית.

היו להם חיים מאוד מאושרים כולם היו שווים הם הסתפקו במועט. בחורף הם שיחקו בשלוליות ואספו ראשנים לתוך בקבוק ובקיץ הם שיחקו 7 אבנים. כשהיא הגיעה לתיכון הייתה תלבושת אחידה. סבתא הכי אהבה את הדרך לבית הספר היא הייתה ארוכה. היא תמיד איחרה לחזור בצהרים הביתה כל יום שלישי, ביום שאימא שלה עשתה כביסה היא תמיד חזרה מאוחר כדי לא לעזור בכביסות בבית.

התקופה של התיכון זכורה לה כתקופה מאוד טובה ועד היום היא בקשר אם חבריה למחזור. בתקופת התיכון היא הייתה בנוער העובד והלומד והיא אהבה ללכת לפעולות ובמשך השנים היא הייתה מדריכה בתנועה. כל החניכים ידעו לרקוד ריקודי עם.

היא למדה בסמינר בעמק הירדן, הלימודים היו בתנאי פנימייה, במשך ארבע שנים והיא הייתה מגיעה הביתה פעם בשבועיים וההורים שלה היו גאים מאוד מאוד. כאשר סיימה את הלימודים היא התגייסה לצבא והיא הייתה מורה לחיילים שעלו לארץ מהרבה מדינות ולימדה אותם שפה. היא מאוד אהבה את התקופה הזו, היא הייתה חוויה עבורה. קצת לפני השחרור היא הכירה את סבא צ'יקו והם התחתנו עוד כשהיו חיילים.

אחרי שסבתא סיימה את השרות הצבאי הם עברו לגור בהרצליה שהייתה עיר הולדתו של סבא שלי, אבל בגלל שהיה להם קשה כלכלית הם עברו חזרה לקריית שמונה. נולדו להם שלושה ילדים (אבא שלי היה הילד השני שנולד להם), היא הייתה מורה וסבא צ'יקו היה איש צבא היא הייתה צריכה להתמודד ולגדל לבד שלושה ילדים.

בשלב מסוים הם החליטו לעבור מקריית שמונה לכפר סבא ויובל דוד שלי נולד. הוא היה הילד הצעיר והבית לא הספיק לגידול ארבעה ילדים אז הם עברו לבית בצור יגאל שליד כוכב יאיר ושם הם גרו הרבה מאוד שנים.

הזוית האישית

סבתא זוהר: היה לי כיף של זמן איכות עם אלון נכדי האהוב נהנתי לספר לו את סיפור חיי.

אלון: היה לי מאוד נחמד להיות עם סבתא ולשמוע את הסיפורים שלא הכרתי.