מאגר סיפורי מורשת

שמי אורלי פרחי. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי מאיה. יחד אנו מעלות את סיפור חיי אל מאגר המורשת של התכנית.

נולדתי במרוקו בשנת 1951 בעיר מרקש, להוריי סימי ומכלוף ביטון. גדלתי במשפחה מרובת ילדים כאשר אני הבת השלישית. את שמי קיבלתי מכיוון שאמי התרגשה ואהבה את משמעות השם: "אור-לי", היא קיבלה את הרעיון לשם זה כי באותה התקופה לרמטכ"ל ידין נולדה גם כן בת, וכך הוא קרא לה.

התקופה במרוקו

באותן השנים המצב במרוקו היה לא פשוט, הצרפתים שלטו שם ותושבי מרוקו דרשו עצמאות לעצמם. החלו מהומות רבות באותה התקופה, מלך מרוקו הקשה על האזרחים היהודים את התנאים ואסר עליהם לצאת ממרוקו לארץ ישראל. הוריי הבינו שחשוב שיעלו לארץ ישראל וניסו כמו יהודים רבים את מזלם בניסיון לעלות ארצה.

בשנת 1956, כאשר מרוקו קיבלה את עצמאותה, משפחתנו הצליחה לעלות על אוניית מעפילים בעזרתם של מתנדבים מישראל שסייעו להם. המסע היה ארוך, הפלגנו ממרוקו למרסיי שבצרפת שם המתנו במחנה ארבעה חודשים. במרסיי למדנו עברית והתכוננו לקראת המשך המסע לארץ.

העלייה לארץ ישראל

הפלגנו על האונייה "נגבה", זו הייתה אונייה ישנה מאוד. ההפלגה לא הייתה פשוטה, היו המון עולים, היה צפוף והים היה סוער, חיכינו להגיע לחוף מבטחים. כשהגענו לארץ, המדינה עוד הייתה בראשית דרכה ולא היו מספיק בתים לקליטת העולים, לכן שיכנו אותנו באוהלים וצריפים וקראו למבנים אלה: "מעברות". משפחתי הייתה באזור הנגב במעברה שנקראה "שחריה", ליד קריית גת. חלומם של הוריי לעלות לישראל  – התגשם!

ילדותי ובגרותי

לאחר תקופה מסוימת, משפחתי עברה לעיר קריית מלאכי, שם הייתה לי ילדות מאושרת במרחבים עם עצי פרי, משחקים וחברים. התגייסתי לצה"ל ושירתי בתקופת מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו איבדתי לא מעט חברים.

כשהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטה והכרתי שם את בנצי, לאחר תקופה החלטנו להתחתן. התחתנו בירושלים במועדון הדסה ברחוב שטראוס. הקמנו משפחה נהדרת שאני מאוד גאה ומאושרת בה.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: הייתה לי הזכות לעבוד עם סבתא בכתיבת הסיפור. בזכות תהליך הכתיבה אני וסבתא התקרבנו יותר ובילינו יחד והקשר בינינו התחזק. יש לי סבתא נפלאה!