מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שולמית מור נולדתי בעיר ספרו במרוקו ב1954.

יש לי ארבע בנות: הודיה, תירזה, ורד ונעמה ,יש לי שתי נכדות: אורין ונועה וגם שני נכדים: מעיין ולביא.

נולדתי במרוקו, ובגיל שמונה עליתי ארצה עם הורי. ההתרגשות הייתה רבה כיוון שבארץ היו שלושה אחים גדולים, שעלו ארצה לפנינו והוריי לא ראו אותם מספר  שנים. אני לא הכרתי אותם כלל, כי נולדתי לאחר שהם עלו ארצה . בשבילי העלייה הייתה חוויה ייחודית, כיוון שזו הייתה פעם ראשונה שטסתי במטוס והפלגתי באונייה . רגע השיא היה כשהגענו וראינו את אורות תל אביב, כולם שרו את "התקווה". כשירדנו מהמטוס כולם השתטחו ארצה ונישקו את אדמת הקודש. משדה התעופה העבירו אותנו תחילה לעיירה בית  שאן, אך אחי עמד על כך שנעבור למגדל העמק  ומאז אני מתגוררת ועובדת במקום זה .

כשהייתי קטנה אהבתי מאוד את חג הפורים.  בבית הורי נהגו לחגוג את החג בסעודה גדולה, כשכל המשפחה גדולים וקטנים היו מוזמנים. אמא שלי נהגה לאפות לכל נכד עוגיות בצורות שונות, והיא השחילה את כל העוגיות לשרשרת אחת.

גלגולו של חפץ

החפץ שבחרתי קשור לחג זה. החפץ הוא מגילת אסתר העשוי מקלף, נהגו לקרוא בו בבית הכנסת בערב פורים. המגילה נשמרה במקום של כבוד בארון מיוחד, והוציאו אותה רק בערב פורים. עכשיו כשהוריי הלכו לעולמם, המגילה הועברה לאחי ששומר מסורת והוא ממשיך לקרוא בה. כיום בחג הפורים אני ממשיכה את המסורת ומזמינה את כולם למשתה.

החלום שלי

מאז שהייתי ילדה קטנה רדפתי צדק, והייתי ילדה וכחנית שתמיד רצתה להיות צודקת בכל ויכוח. בעקבות זאת חלמתי להיות עורכת דין אבל לא הגשמתי את חלומי. כי בצבא עשיתי קורס חיילות מורות, ומסלול חדש נפתח לפניי, וניתנה לי האפשרות ללמוד רק שנה אחת בסמינר, ולהפוך להיות מורה.

הזווית האישית

סבתא שולמית: נהניתי מכל רגע אני מרגישה שבזכות תוכנית זו הקשר שלי ושל הנכד שלי התחזק.

הנכד מעיין ביטון: נהניתי מאוד, ואני מרגיש שבמהלך התוכנית הקשר שלי ושל סבתא התחזק, ולמדתי עליה דברים חדשים.