מאגר סיפורי מורשת

שמי ניסים תורג׳מן. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1946 למשפחה מרובת ילדים(עשר נפשות) ואני הבכור מהילדים .

עלינו ארצה בשנת 1955 באונייה ״ארצה״ ולאחר שביקשנו לגור בטבריה. שיכנו אותנו בצריפים ובמעברה בשיכון המזרח בקרית שמונה, בצריף ללא גג .

למדתי בבית ספר היסודי רמב״ם, ובגלל המצב הכלכלי הקשה בבית, נאלצתי לוותר על לימודיי בתיכון ע״מ לסייע בכלכלת הבית. עבדתי במוסך של הסוכנות לתיקון טרקטורים. למרות המצב והעבודה הקשה, למדתי בערבים כל יום.

כמו כן בגלל המצב הכלכלי הקשה התגייסתי רק לשלושה  חודשים ושירתי כמו רבים בגדוד 134- שם עשיתי גם הרבה ימי מילואים כנהג משאית.

בשנת 1975 בגיל עשרים ושבע התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים. במשך כעשרים שנה עבדתי כנהג משאית, במחצבות כפר גלעדי וסייעתי רבות בהקמת המוצבים והישובים על הגבול. לאחר מכן עבדתי כעשרים שנה כאב בית ואיש אחזקה ברשת המתנ״סים.

בין לבין הקמתי ביוזמתי את המזנון לחיילים -תחילה ב"אגד" ולאחר מכן בצומת המצודות. במשך כל אותה התקופה גם התנדבתי במועדון לעיוור בקרית שמונה, והייתי מטפל בהם בכל המובנים.

למחייתי גם הייתי נהג מונית. במשך כל חיי הייתי איש שמח שדואג לעזור לזולת ולחלשים כי זה המוטו שלי בחיים -נתינה

לצערי התגרשתי והפכתי להיות בודד, אבל הפרויקט של כיתת הוותיקים בבי"ס ברנקו וייס עוזר לי וממלא את חיי. ואני מאוד מודה לכם!

ילדותי

המצב היה קשה בקרית שמונה, והייתי הבכור בין האחים. התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי בגיל תשע, וכשהגעתי לתיכון המצב בבית היה קשה מבחינה כלכלית . הוריי אף פעם לא אמרו לי שאין כסף. בתור ילד הייתי לוקח מהם כסף. כשעזבתי את התיכון התחלתי לעבוד במוסך, ובערב הייתי לומד בשיעורי ערב, לאחר מכן התחלתי לעבוד בתור נהג טרקטור.

מפרנס המשפחה

בשלב מסוים אבי חלה והתחלתי לממן את המשפחה שלי. ביקשתי להתגייס לצה"ל ,על אף שדחו לי את הגיוס, והתגייסתי כנהג בתותחנים. לאחר מכן עבדתי במחצבות כפר גלעדי בתור נהג על משאיות כבדות, ועשיתי מילואים באופן קבוע .

באחד הימים כשהייתי בהובלה באמצע הדרך, הודעתי שהמנוע דופק חזק יותר ממה שצריך, והמוסכניקים אמרו לי להמשיך עד שהמנוע יתפוצץ . עזבתי את העבודה בעקבות אירוע זה. לאחר מכן התחלתי לעבוד ברשת המתנס"ים בתור אב בית ואחראי אחזקה .

צדק צדק תרדוף

ב-4 בפברואר 1997 התרחש אסון המסוקים. באותו יום יצאנו עם שולחן וכיבוד לחיילים, ועלה לי רעיון שיהיה מזנון קבוע לחיילים. הצלחתי להתרים מזון קבוע ממתנדבים ברחבי הארץ. כיום זה נמצא במחנה גיבור. אני הייתי מורשה חתימה, וחבר שלי היה יושב הראש, יום אחד הוא בא אלי ואמר לי שהוא רוצה לצ'פר את החברה שלו, כי היא התנדבה במזנון,  אמרתי לו שאסור וזה יוצר ניגוד אינטרסים. לאחר אירוע זה פרשתי מהמזנון, וכתבתי מכתב שאני מתפטר מכיוון שאני לא רוצה שהשם שלי יתפרסם בעיתון כאחד שעושה דברים המנוגדים לכללים.

הזווית האישית

ניסים: במשך כל חיי הייתי איש שמח שדואג לעזור לזולת ולחלשים כי זה המוטו שלי בחיים -נתינה, לצערי התגרשתי והפכתי להיות בודד אבל הפרויקט של כיתת הוותיקים עוזר לי וממלא את חיי. אני מאוד מודה לכם!