מאגר סיפורי מורשת

אני מוניק ממן, סבתא של עדי חזן. נולדתי ב13 בנובמבר, 1958 במרוקו בקזבלנקה, העיר הגדולה במרוקו.

עליתי לארץ ב1963 כשהייתי בת חמש יחד עם משפחתי. בשנה זו ארגנו עלייה גדולה של יהודי מרוקו, וכחלק מעלייה זו, הוריי החליטו לעלות ארצה. עליתי לארץ עם הוריי ושבעת האחים שלי, טסנו במטוס לצרפת, ומשם באוניה עד לישראל. הדרך הייתה ארוכה ומתישה אך שווה כל מאמץ.

במרוקו היה לנו בית יחסית גדול, אך היו בו שני חדרי שינה, בכל חדר ישנו ארבעה אחים, וכל לילה התחלפנו והחלפנו מיטות, וכשהגענו לארץ, גרנו בעפולה בשכונת גבעת המורה, ושם היו גם שני חדרי שינה ובערך אותו גודל בית. כמובן ששמחתי כשהגענו לארץ, אך היו גם המון חששות כיוון שזו מדינה חדשה, עם סביבה שונה ושפה זרה שלא ידענו כלל.

במרוקו, הייתי במסגרות הגנים כיוון שהייתי קטנה, אך כשעלינו לארץ, התחלתי ללמוד בבית הספר שקרוב לביתי.  בישראל רצו לעברת לי את השם מ"מוניק" ל"מלכה", התנגדתי והתעקשתי כיוון שרציתי להישאר עם שמי המקורי, ולבסוף לא שינו לי את שמי. בבית הספר הכרתי חברות ולאט לאט למדתי עברית. היה מאתגר ללמוד שפה חדשה בגיל צעיר, ולהכיר חברות אך היה לי ממש כיף. נהגנו לשחק בקלאס, חמש אבנים, גומי ומחבואים. זו הייתה תקופה נפלאה ששונה מאוד מהיום.

כשהייתי בת שתיים עשרה, לא חגגו לי בת מצווה באירוע גדול כמו שנהוג היום, אלא ציינו לי כמו יום הולדת במתכונת מצומצמת עם המשפחה בלבד.

במרוקו, שמענו שירים בערבית, מרוקאית ובעיקר צרפתית, וכשחגגו לי בת מצווה, שמו לי את אותם שירים שנהגנו לשמוע במרוקו. נזכרתי בחוויות, איך כל השכנים של הבניין באו, והיינו נפגשים, משחקים, צוחקים, מדברים ואיך שיחקתי עם חברותיי בין הסמטאות שבמרוקו, אני מאוד מתגעגעת לתקופה הזו.

שמרתי על קשר עם חברותיי מהילדות בבית הספר ואף לא מזמן, הייתה לנו פגישת מחזור, ונפגשנו כולנו, והעלנו המון זיכרונות וחוויות. ואני הייתי בין היחידות שלא נולדו בארץ, והם רצו להכיר את המאכלים המסורתיים של מרוקו, הכרתי להם מגוון מאכלים מרוקאים כמו- מופלטות, קוסקוס, ספינג, פריקסה, שבקייה, מעמולים, דבלה, קוקוס ועוד. היום, מאכלים אלו הם חלק ממסורת המימונה.

אני מאוד מתגעגעת לארץ מולדתי ומאז ומתמיד רציתי לבקר במקום בו גדלתי. ולכן, ביולי 2022, טסתי לטיול שורשים במרוקו, וכחלק מהטיול, הגעתי לבית ולשכונה בהם גדלתי, הגעתי ממש לפתח הבית, הבניין היה קיים, עם אותו מספר בית. מאוד התרגשתי ועלו לי המון זיכרונות וחוויות מהילדות המופלאה במרוקו. מאוד נהניתי. אני צילמתי את הבית ואת השכונה, למשפחתי ולכל נכדיי, שראו את המקום בו גדלתי. כיום גרים בבית מוסלמים. מאוד נהניתי והתרגשתי בטיול וכמובן שארצה לחזור לבקר.

הזווית האישית

עדי: סבתא שלי ספרית ויש לה משפט קבוע: "העיקר הבריאות והתסרוקת" זה מה שהיא מאחלת לכולם וגם לי. אני מאחלת לסבתא שלי חיים ארוכים, המון בריאות ושתשמח ותהיה מאושרת כל החיים.