מאגר סיפורי מורשת

שמי  יפה הראל נולדתי ב 15.05.1947 במצרים. כיום אני בת שבעים וחמש וגרה באור עקיבא.

בני המשפחה שלי : יוסי, רביב, שרית ודרור הראל.

עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1954, בחורף, בחודש דצמבר. מאחר ולא היו יחסים בין מצרים לישראל, היינו צריכים להפליג באונייה ממצרים לצרפת, שם היינו במחנה עולים במשך שלושה חודשים. משם עלינו לארץ, והגענו למעברה בשם "קאקון". קאקון היה כפר ערבי גדול בעמק חפר כשישה קילומטרים צפונית-מערבית לטולכרם. הכפר השתייך לנפת טולכרם במחוז שומרון, שטחי אדמותיו היו 41,767 דונם על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, ומנה 1970 נפשות. הכפר נבנה סביב מבצר ממלוכי שיסודותיו מהתקופה הצלבנית, בראש תל קאקון המתנשא לגובה 52 מ'. ויקיפדיה.

במעברה קיבלנו פחון, היינו חמישה ילדים והורים בפחון אחד. השירותים והמקלחות היו בחוץ, ובשביל להתקלח היה עלינו לחמם דוד על פרימוס, לשבת בתוך גיגית, והיו שופכים עלינו את המים של הדוד. רב האוכל אכלנו מקופסאות שימורים.

אחרי הפחון עברנו למעברה אחרת, שבה אחותי הגדולה גרה אז. קראו למעברה "פרדס רוזנבלום", והיא הייתה באזור גבעת שמואל. לאחר פינוי המעברות עברנו לבניין באותו האזור.

היו לי הרבה משחקים עם חברים בחוץ. שיחקנו שבע אבנים, קפיצה בחבל, מחניים, דוק, יש לנו גולם במעגל, חמישה אבנים ומשחקי חברה שונים. היו לי חברים מבית הספר, אבל בגלל שגרנו רחוק מבית הספר, אז כל הזמן עברנו מבית לבית, מעיר לעיר. לאחרונה חידשתי קשר עם חברה טובה שהייתה לי בבית ספר היסודי.

כשבגרתי רציתי להיות גננת וללמוד חינוך. בזמנו הלימודים היו כרוכים בתשלום, ולא היה לנו כסף לשלם את שכר הלימוד. סבא שלי החליט בשבילי שאני צריכה ללמוד מקצוע שיעזור בבית, אז הלכתי ללמוד תפירה.

גדלתי בבית מסורתי, אני זוכרת שערבי שבת ושבת בבוקר ,היו מאוד נעימים ויפים. סביב ארוחת הבוקר בשבת סבא שלי, היווני, היה מוציא את הבוזוקי, מנגן ושר שירי שבת. פעם החיים היו יותר פשוטים, פחות חומריים. הסתפקנו במעט ולא היו הרבה דרישות.

יש לי סבא יווני וסבתא טורקייה עם שורשים מגירוש ספרד. אמא שלי נולדה בקפריסין ועלתה למצרים. הצד של אבא שלי מעיראק, גם הם עלו למצרים. שם ההורים שלי הכירו, התחתנו והביאו לעולם עשרה ילדים, שמונה מהם שרדו.

את בעלי, יוסי, הכרתי בגיל שמונה עשרה. היינו במסיבת יום הולדת של האחיינית שלי שצעירה ממני בשנה. הוא היה חבר של האחיינית שלי וכך הכרנו.

הזווית האישית

סבתא יפה: המסר שאני רוצה למסור זה שאני מאושרת שיש לי את המשפחה שיש לי. המסר העיקרי במשפחה הגרעינית שלנו, הוא שצריכה להיות עזרה הדדית, להתחשב בכל אחד ואחת, ותמיד לשמור על קשר.