מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי אופיר כגן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, חיים סרוסי, ומעלה סיפור עליו אל מאגר המורשת.

סבא חיים סרוסי נולד בתאריך 23.01.1944 בעיר טריפולי, לוב. שם ההורים של סבא: מזל ובנימין סרוסי. לסבי שמונה אחים: אפרים, ברוך, אליהו, אילנה, הרצל, ניסים, יהודית ודוד. אפרים וניסים נפטרו. השם המקורי של סבי הוא ויקטור, לקוח מהמילה הלועזית 'ויקטורי', שמשמעה ניצחון.

סבי חיים סרוסי עלה לארץ כאשר היה בן חמש מלוב. המשפחה עלתה ארצה בעקבות רדיפת היהודים על ידי הערבים, המשפחה של סבי ממש ברחה מלוב ועלתה לארץ עם מעט מאד ציוד. הם השאירו חיים שלמים מאחור. ילדותו של סבא בארץ בשנים הראשונות לא הייתה פשוטה כלל ולוותה בהרבה קשיים פיזיים. בסיפור שלי אני מנסה להעביר לכם במקצת את ילדותו והתבגרותו בארץ:

כשסבא ומשפחתו הגיעו לארץ, שיכנו אותם באוהלים תחת כיפת השמיים, מה שלא היה פשוט בכלל … הם היו חשופים למזג אויר קיצוני, זוחלים מסוכנים, בארות מים שהיו רחוקות מהם וסבלו מצפיפות גדולה של בני המשפחה תחת אוהל אחד קטן. לאחר המגורים באוהלים, הם השתדרגו לאוהלים גדולים יותר שקצת הקלו על הצפיפות, לבסוף עברו לצריפי פח, עד שלאחר זמן מה – סוף סוף הם עברו לדירות של חדר וחצי. בשיכונים הבנויים הם היו מוגנים מכל נזקי מזג האוויר והחרקים אך עדיין גרו בצפיפות קשה מאד.

כתבתי שלסבא שלי קוראים חיים, אבל במקור קראו לו ויקטור. מדוע השתנה השם? המורה שלו בארץ החליט שהשם ויקטור הוא לא שם ישראלי מספיק, ולכן שינה את שמו לחיים ומאז כולם קוראים לו ככה (זה נקרא עברות).

כשסבא שלי התבגר והיה נער צעיר, הוא מאד אהב לשמוע מוזיקה ישראלית, שירים של קום המדינה. הוא גם מאד אהב לרקוד, אז רקדו ריקודי עם או ריקודים סלונים. את שנות ההתבגרות שלו העביר בתנועת הנוער בית"ר, שם הוא וכל חבריו היו נפגשים, משחקים, שרים ורוקדים. בתקופה ההיא כמעט ולא היו לבני נוער מקומות בילוי. הם היו נפגשים בבתי כנסת, תנועות נוער או בבתים. בתקופת התבגרותו של סבא שלי לא היה טלפון ועל מנת לתקשר עם חבר או כל גורם אחר, היית צריך להגיע פיזית או לשלוח מכתב. את החדשות, אירועים שקורים במדינה או מחוצה לה הם היו שומעים ברדיו.

כאשר סבי היה בשנות העשרים המוקדמות שלו הכיר את סבתי (אסתר) במסיבה, מה שהיה די חריג לתקופתו כי מרבית ההיכרויות נעשו בתקופה ההיא דווקא בשידוכים. שדכן / שדכנית (היה ממש מקצוע כזה ולפי מה שהבנתי קיים גם היום, בעיקר בקהילה החרדית) – אנשים/נשים שהיו מקבלים בקשה ממשפחה למצוא בן /בת זוג לילדיהם ואז היה מתחיל תהליך חיפוש ומציאת פרטנר שמגיע מבית וממשפחה טובה.

לסבי וסבתי נולדו ארבעה ילדים: טלי, אריאלה, ניסים ודורית (אימא שלי). לארבעת הילדים נולדו שנים-עשר נכדים ויש להם אפילו נין ראשון שנולד השנה ונקרא ארי (הוא חמוד בטירוף). עכשיו, כשסבי בן 78, הוא מוקף במשפחה גדולה שאוהבת אותו, דואגת לו ותמיד באה לבקר.

הזוית האישית

אופיר הנכד המתעד: נהניתי מאד לדבר עם סבי על ילדותו והתבגרותו בארץ, גיליתי עליו לא מעט דברים שלא ידעתי.

סבא חיים: נהניתי לשתף את אופירי בהיסטוריה שלי, לשתף אותו במה שעברתי עם משפחתי במעבר לארץ וקצת להמחיש לו איך החיים התנהלו אז.