מאגר סיפורי מורשת

שמי יונתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי, שרה. יחד אנו מעלים סיפור על חייה של סבתא אל מאגר המורשת של התכנית.

לסבתא שלי קוראים שרה חכמון אפטקר, היא נולדה בטריפולי בשנת 1949. היא בת שנייה בין שמונה בנות. להוריה קוראים יוסף ורבקה, סבתא שלי נשואה לסבא שלי, בני אפטקר ועלתה לישראל בגיל שמונה עשרה. יש לה שתי בנות. אחת הבנות היא אימא שלי.

היא למדה בבית ספר איטלקי, סיימה תיכון וסיימה קורס הנהלת חשבונות. בילדותה היא אהבה לפתור תשבצים, לקרוא, לרקוד, להתעמל, לעשות עבודות יד, לראות טלוויזיה וללכת לקולנוע. היו לה הרבה חברות טובות. בשנת 1967, כשסבתי הייתה בת 18, התחילו פרעות בלוב, ערבים ושונאי יהודים שרפו בתים וחנויות של יהודים ורצחו יהודים. למזלה, היא ומשפחתה גרו באזור יוקרתי ליד ארמון המלך ולשם לא נתנו לאספסוף להיכנס, כדי שלא יפגעו במלך. הם סגרו את התריסים וכיבו אורות כדי שלא יזהו אותם. היה להם חבר שלקח סיכון וקנה להם אוכל כל יום.

יום אחד, הגיע שוטר לבית של סבתא שלי ומשפחתה והציע להם הצעה, אפשרות ראשונה: שיקחו מזוודה קטנה לכל אדם אבל בלי כסף, ספרים, תכשיטים או דברים יקרי ערך ויטוסו לאיטליה. אפשרות שנייה: להישאר ולהתמודד עם הפרעות. הם בחרו באפשרות הראשונה והחליטו לטוס. השוטר הוביל אותם בכרכרה לנמל התעופה. לאחר שעברו בידוק בטחוני קשה ויסודי הם עלו למטוס. כשנחתו, אימא של סבתא שלי הייתה צריכה ללדת. לקחו אותה לבית החולים לבדה, היא ילדה בת. לאחר כמה ימים החזירו אותה לבני משפחתה.

לאחר שנתיים, כשסבתי הייתה בת 20, היא ומשפחתה קיבלו הודעה מדוד בישראל שהם מוזמנים לבוא לגור אצלם בוילה מפוארת. הם הסכימו, היה להם דוד אחר מאוד חולה. יום לפני שהם עלו לישראל, הדוד נפטר. רק סבתא שלי ואחותה הגדולה ידעו את זה. כשהם הגיעו לישראל, הם ראו את האחים של הדוד שנפטר יושבים שבעה ורק אז גילו שהדוד הזה נפטר.

לסיכום, לסבתי ומשפחתה הייתה חוויה ארוכה, שמחה, עצובה, מפחידה ומלאת חששות – אבל הם הצליחו לעבור זאת בשלום.

הזוית האישית

יונתן הנכד המתעד: היה לי כיף לעבוד עם סבתי. אני פוגש אותה כל שבוע ורק עם הכנת הסיפור במסגרת התכנית יצא לי להכיר את הסיפור המלא.