מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי יפה ממן (ספר), נולדתי בשנת 1955 בבאר שבע.

אני בת שלישית למשפחה בת תשע נפשות. לאמי קראו מיסה ארביב, ולאבי קראו אליהו ספר. אמי עלתה מטריפולי בירת לוב, ואבי עלה מאלג'יריה.

הוריי עלו לארץ עם קום מדינת ישראל בשנת 1948. אבי התגייס לצבא ושרת כחייל סדיר בצה"ל. לאחר כשנה אבי ואמי התחתנו ועברו לגור בעיר באר שבע.

אני גדלתי וחונכתי בעיר באר שבע, בבית שמח עם אחי ואחיותיי, היינו משפחה חמה ומלוכדת. אבי עבד בחברת "מקורות", ואמי הייתה עקרת בית. אבי זכרונו לברכה  התייתם בהיותו ילד, ולא היו לו בני משפחה קרובים, אלא  מעט מאוד מכרים ממשפחה רחוקה.

סיפור העלייה מטריפולי

סבא וסבתא שלי חיו בלוב, בעיר טריפולי, שהייתה תחת השלטון האיטלקי הפשיסטי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הגיעו הגרמנים לטריפולי. ובעזרתם של האיטלקים הפשיסטים הם אספו את כל הגברים היהודים הצעירים, על מנת לקחת אותם למחנה עבודה בשם ג'דאו.

אמי סיפרה לי שבלילות, בהם  הגרמנים והאיטלקים  היו מסתובבים  בין הבתים היה פחד נורא. הם פחדו, שבכי התינוקות בבית, ימשוך את תשומת ליבם של הגרמנים. ולכן הייתה להן קערה עם מים וסוכר, וכאשר הגרמנים  הסתובבו ליד הבית,  ואחד התינוקות פרץ בבכי, הם היו מיד טובלים חיתול בד במי סוכר ונותנים לתינוק למצוץ ולהירגע.

המצב בטריפולי הלך והחמיר. יהודי טריפולי  פחדו לצאת מהבית. לילה אחד נשמעו לפתע דפיקות חזקות  בדלת. על מפתן הבית ניצבו חיילים גרמנים  בליווי מספר חיילים איטלקים. הם הגיעו ודרשו מסבא שלי להתלוות אליהם. סבתא ארגנה לסבא מזוודה עם בגדים וכל הזמן מיררה בבכי מר. הם לקחו את סבא שלי לכיכר העיר, ומשם הם היו אמורים להעביר אותם למחנה עבודה ג'אדו. בינתיים הם נשארו כמה לילות בכיכר. באחת ההזדמנויות סבא שלי הצליח לברוח, והגיע חזרה הביתה. מיד עם חזרתו ברחה כל המשפחה מטריפולי לכפר בשם "אמרוס", כפר שבו גרו כל משפחתה של סבתא שלי, שם הם הסתתרו עד סוף המלחמה ומשם עלו לארץ ישראל בשנת 1948.

כפי שציינתי, שנות ילדותי עברו עלי  בעיר באר שבע. בשנת 1974 התחתנתי עם בחיר ליבי רפאל ממן, נולדו לנו שלושה ילדים, הבכורה ליפז נולדה בשנת 1978, בני השני קובי נולד בשנת 1980 והבן  יניר נולד בשנת 1985. בשנה זו פרשתי מעבודתי כגננת לאחר 30 שנות עבודה, שאהבתי מאוד. העבודה עם הילדים נתנה לי תמיד שמחת חיים.

הזוית האישית

סבתא יפה: הסיפור הרב דורי מוקדש לנועם נכדתי, שחיברה וחשפה אותי לתכנית "הקשר הרב דורי" הנפלאה.

נועם: לעשות את העבודה הזו היה ממש כיף, מחבר את המשפחה ופותח צדדים שלא היינו מודעים אליהם. לסבתי היה מאוד כיף לעשות איתי את העבודה היא נחשפה לקשר הרב דורי.