מאגר סיפורי מורשת

שמי ויואן פרנקו קנטי, נולדתי בשנת 1954 בטורקיה. התחתנתי בשנת 1975 ואחרי שלוש שנים עליתי לארץ עם בעלי ותינוקת. אני אימא לשתי בנות וסבתא לחמישה נכדים נהדרים. כיום אני בפנסיה אבל עבדתי כמזכירה במשך הרבה שנים ועזרתי במרפאה של בעלי.

כשהייתי בת שנתיים הוריי, לילי ואברהם פרנקו, עלו ארצה מטורקיה. גרנו בתל אביב אבל אחר כך פרצה מלחמה ואמי לא רצתה להישאר ללא משפחתה בארץ לכן חזרנו לטורקיה. כשהייתי בגן הילדים דיברתי רק בעברית אבל כשחזרתי לטורקיה התחלתי לשכוח את השפה. למדתי בבית ספר בטורקיה עד התיכון ואז אבא שלי שלח אותי כדי שאלמד טוב אנגלית. בנוסף לכל, למדתי תואר במזכירות במשך שנתיים. כשחזרתי מיד התחלתי לעבוד בעסק של אבא שלי, הוא היה נציג חברות אירופיות ואני הייתי המזכירה שלו.

את בעלי, אמיל קנטי, הכרתי במועדון יהודי ובגיל 23 התחתנו. כעבור שנתיים נולדה בתי הבכורה ליאנה (אימא של עמליה) ומיד קראו לבעלי לצבא טורקיה, לשם שלחו את כל היהודים, אבל הוא לא רצה לנסוע רחוק מאיתנו ולכן החלטנו לעלות לארץ ולחיות פה. שם לעומת זאת בעלי רצה להיות בצבא והוא עסק בזה שם 11 שנים.

הגענו לבית מילמן כשעלינו לישראל, זהו מקום ברמת אביב לכל יהודי טורקיה בארץ ללא בתים. אחרי זמן קצר יכולנו להרשות לעצמנו לקנות בית ועברנו לגור בשכונת רמת אביב ג' שבתל אביב. כעבור ארבע שנים נולדה בתי הקטנה. היה לי חשוב ששתי הבנות יהיו פעילות בצופים מפני שרציתי שירגישו יהודיות. לכן גם הן התגייסו לצבא מאוחר יותר. שתיהן עברו לארצות הברית, הבכורה ל- 14 שנים והצעירה לשנה.

יש לי כיום חמישה נכדים ואני מאוד נהנית מהם, להיות יחד בארוחות שישי ולבוא לשמור עליהם. אנחנו שמחים מאוד שאנחנו חיים באותה מדינה, בישראל.

עם משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבתא ויויאן: מאוד נהניתי מהתוכנית, בעיקר עלו הרבה שאלות שסיקרנו את נכדתי אבל לא יצא לנו לדבר עליהם כל כך, אז התוכנית עזרה לי להעביר את הסיפור שהייתי רוצה להעביר הלאה.

עמליה הנכדה המתעדת: מאוד נהנית מהתוכנית, אני מאוד שמחה שהחלטתי להצטרף אליה ואני מאוד מודה לסבתא שהיא מפנה זמן בשבילי ובאה לבית הספר כל שבוע, אני יודעת שזה חשוב לה ואני אוהבת אותה.