מאגר סיפורי מורשת

שמי פאני לופשיס. נולדתי ב13 למאי 1956 באסונסיון שבפרגוואי.

בגיל שנה עברנו לארגנטינה ובגיל 1חמש עשרה עלינו לישראל. אמי נולדה בפרגוואי להורים שהיגרו מרוסיה, אבי נולד בפולין ובגיל תשע משפחתו היגרה לפרגוואי. גדלתי בלה פמפה (אזור של חוות ענקיות לגידול בקר) שם למדתי בבית הספר "57". אני וחברי נהגנו  לשחק ב"גומי" "קלאס" ומשחקי קופסא, ובקיץ היינו משחקים בבריכה. לחברות הטובות שלי קראו פטריסיה אליסיה וסילביה .

כשעליתי לארץ ההורים שלי חיפשו מסגרת חינוכית שתתאים לי. היות והייתי באמצע התיכון ובלי ידע בשפה העברית, המקום שהתאים והיה הכי קרוב למגורי ההורים, היה פנימייה חקלאית משולבת עם אולפן לעולים חדשים. כך מצאתי את עצמי עוברת לגור בפנימייה למשך שנתיים. בהתחלה הרגשתי מאוד בודדה אך לאחר זמן רכשתי חברים. היו לי מורים נהדרים שבעזרתם הצלחתי לעשות בגרויות מלאות.

לאחר סיום התיכון עברתי לגור בחיפה, שם שכרתי דירה עם עוד כמה בנות, ונרשמתי ללימוד בבית ספר להנדסאים שבטכניון. עבדתי במקצוע הנדסאית בניין כמה שנים, ובגיל שלושים ושש למדתי שירטוט ממוחשב, ופתחתי עם בעלי דוד משרד לתכנון מכני. כיום אנחנו בפנסיה.

הכרתי את בעלי בטכניון והקמנו משפחה עם שלוש בנות. כיום יש לי שבעה נכדים. המשפחה חוגגת ביחד ימי הולדת וחגים ואנחנו נפגשים בסופי שבוע. אני עוסקת  בפסיפסים בפרויקטים אישיים וקהילתיים,  מטפלת בגינה, מגדלת ירקות, ושומרת על קשר טוב עם הנכדים שלי.

התחביב שלי הוא פסיפס, אני מצפה בפסיפס שולחנות, כדים ועושה שלטים לבית.

המסר שלי לדור הצעיר הוא, שעם עבודה והתמדה אפשר להגיע לכל מה שתרצה, ותמיד להיות בן אדם. חלומי כילדה היה שיהיו לי ולמשפחתי חיים טובים ומאושרים וחלומי התגשם.

הזווית האישית

הזווית של עמית: היה לי כיף ומעניין לשמוע את סיפור החיים של סבתא.

הזווית של סבתא: היה לי נעים לספר לעמית את הסיפור להיזכר בזיכרונות, ולהנציחם בעבודה.