העלייה מברקפאן לאלונים
שמי ברנדה שרון – נולדתי בשנת 1951 בדרום אפריקה, בעיר קטנה בשם ברקפאן, בתוך קהילה יהודית.
אבא מגרמניה ואמא מליטא. סבתא שלי מצד אבא, הייתה גרמניה מובהקת. את סבתא שלי מצד אמא, לא הכרתי אבל קראו לי על שמה, בלומה- ברנדה בלומה ברגר.
אני נולדתי לתוך משפחה מורחבת. אבא שלי היה אלמן עם ארבעה ילדים ואמא שלי הייתה גרושה עם שני ילדים. אני הילדה היחידה המשותפת של ההורים שלי. יש לי חמישה אחים ואחות אחת.
אבא שלי ברח מגרמניה בשנת 1936 לדרום אפריקה, כי זאת המדינה היחידה שקיבלה אותו. אבא שלי היה אחד משמונה ילדים. שישה ילדים הצליחו לברוח מגרמניה. אח אחד נפטר במלחמת העולם הראשונה בתור חייל גרמני. אחות אחת ומשפחתה, בעלה וחמישה ילדים, נספו בשואה במחנה אושוויץ. סבתא שלי יחד עם הבת שלה והנכדה גם הגיעו לדרום אפריקה לפני מלחמת העולם השנייה. לאמא שלי היו חמש אחיות. אבא שלה היה רב, וכולם גרו בדרום אפריקה. אני גדלתי ולמדתי בעיר ברקפאן עד סוף הבגרות ואז עברתי לעיר הגדולה יוהנסבורג, ללמוד באוניברסיטה.
חודשיים לפני יום הולדתי העשרים ואחת עברתי לגור באנגליה עם חבר שלי. שם המשכתי ללמוד הוראה, והייתי מורה בבית הספר כמה שנים עד שעליתי לארץ. כשעליתי לארץ, למדתי באולפן בקיבוץ אלונים ושם פגשתי את בעלי ז"ל עמוס. נולדו לנו שני ילדים בקיבוץ, וגידלנו אותם בלינה משותפת. אני ממשיכה לגור שם עד היום. הבת שלי לשמחתי גרה עם בעלה וארבעת ילדיה בקיבוץ אלונים, קרוב אלי. הבן שלי ואשתו ושני בניהם גרים בארצות הברית.
כשעליתי ארצה הייתי בת עשרים ושמונה לכן לא שירתתי בצבא. הפכתי להיות מורה לאנגלית באלונים, ולימדתי כמה שנים עד שסגרו את בית הספר שלנו ולכן הילדים נסעו באוטובוס ללמוד בכפר יהושע. בהמשך החלפתי מקצוע והייתי מבקרת איכות במפעל לציפויים באלונים. לאחר חמש שנים במקצוע זה, הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות ועברתי לסניף הלול, ושם עבדתי כמנהלת אדמיניסטרטיבית, במשך עשרים ושלוש שנים. שם הייתי אחראית על כמה תחומים, אחד מהם היה אחראית על תרופות וחיסונים של העופות, וזה היה מאוד מעניין.
מאז, אני עסוקה בטיולי הליכה למיטיבי לכת בכל העולם. אני תמיד אהבתי להתעסק בספורט ואני אוהבת לשחות ולעשות יוגה. חשבתי שענף הלול לא יסתדר בלעדי. והנה הלול קיים ומצליח בלי ברנדה. למדתי שבחיים האגו שלנו מופיעה בכל מצב ומפריע לנו להתקדם. היום, אני בפנסיה, יש לי זמן להסתכל על החיים בצורה אחרת ולשים את האגו בצד, לא לחשוב שתמיד צריך להיות צודק. אפשר אחרת. לכל אחד יש את הדעה שלו, הסיפור שלו, הרקע שלו, שגורם לו לחשוב אחרת מאתנו, וזה בסדר. אפשר לחיות עם זה בשלום אם זה לא עושה נזק לאף אחד.
הזווית האישית
הנכד יוני: היה לי כיף להקשיב לסיפורים של סבתא ולהכיר צדדים נוספים שלא הכרתי.
מילון
לינה משותפתלינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה⁻80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”הייתי אחראית על כמה תחומים, אחד מהם היה אחראית על תרופות וחיסונים של העופות, וזה היה בעבורי מאוד מעניין.“