מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה נולדה ב1948 בברית המועצות.

ההורים שלה היו ניצולי שואה שחזרו יתומים מהמלחמה, הם נישאו והביאו לעולם ארבעה ילדים ביניהם סבתא יפה.לסבתא יפה הייתה אחות אשר נפטרה בברית המועצות. הסבא רבא שלי (יוסף אברמוביץ) היה גדול מסבתא רבתא שלי בעשרים שנה, לאחר המלחמה היה חשוב לקהילה להישאר יהודים, ולכן הקפידו להתחתן בתוך הקהילה היהודית. סבא רבא היה אדם דתי מאוד, ציוני בנשמתו וחלומו היה להגיע לארץ ישראל, לארץ הקודש ולהיקבר כציוני בארץ ישראל. החזות החיצונית הייתה מאוד גלותית , הנשים עם שמלות ומטפחות, סבתא רבה הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים בעיקר.

הבית שבו גרה סבתא היה בית מאוד צנוע, האחים ישנו יחד והיה חדר נפרד להורים. בשל הצורך לעזור בכלכלת הבית הבנים עזבו את הבית בגיל שש עשרה, וסבתא שלי נותרה עד לנישואיה עם ההורים ועזרה בבית. את הכביסות לרוב היו עושים בחוץ, רק בתקופה מאוחרת יותר נכנסו מכונות כביסה. המשחקים העיקריים היו עם הילדים שגרו בשכנות אליהם.

הקהילה הייתה מאוד דתית והאמונה הייתה מרכיב מאוד חזק, חגגו את כל החגים, ובית הכנסת היה בקרבת מקום לתפילות היום יומיות, אבל בחגים היו נוסעים לבית הכנסת הגדול, שהיה במרחק של 60 ק"מ מהבית (בחוסט). קניות היו נעשות בכפר עצמו, ויחד עם זאת חלק מהירקות והפירות היו בגידול עצמי.

בשנות השבעים ניתנו היתרי עלייה לעלות לארץ לישראל בצורה נרחבת יותר,(חשוב לזכור שבשנים שלפני כן, היה מאוד קשה להשיג אישורי עלייה לארץ ישראל), והמשפחה של סבתא החליטה לעלות לארץ ישראל. כל המשפחה עלתה יחד, סבא וסבתא רבא הילדים, אחים, ונכדים. חלומו של סבא רבא אכן התממש, וכחמש שנים אחרי העלייה הוא נפטר.

סבתא יפה הרגישה שהיא זו שחייבת לשמור על האחדות של כולם, ותמיד הייתה שם בשביל הדודים שלי. סבתא מספרת שתחילת הדרך הייתה קשה, כעולים חדשים בלי שפה בלי בית, ללא רכוש. המעבר מבית פרטי לבית דירות היה מעבר חד, הייתה בעיית שפה, היה קושי כלכלי, אבל לא הייתה ברירה, והם היו  צריכים להתמודד עם הבחירה. עם כל הקושי אומרת סבתא שהם קמו כל בוקר, ואמרו תודה על מה שיש, סבתא מצאה עבודה כמנהלת חשבונות, וסבא מצא עבודה בתעשייה הצבאית, ולמרות כל הקשיים הם הצליחו.

הזווית האישית

הראל: היה כיף לעבוד על הפרויקט הזה וסוף סוף זכיתי להכיר את סבתא שלי