מאגר סיפורי מורשת

שמי ירושה קנדלקר, סבתא של אמיתי דיבקר, נולדתי בהודו בעיר מומביי ב 1 ביולי 194. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם נכדי אמיתי דיבקר, לו סיפרתי את סיפורי.

ילדותי

אני בת יחידה לשלושה אחים בנים. אימא שלי נפטרה כאשר הייתי בת שנה, וכך גדלתי עם אבא שלי ואחיי הגדולים. אהבתי את הילדות בהודו היה מאוד כיף שיחקנו המון עם חברים ולמדתי בבית ספר מקומי מעורב של כל הדתות יחד. לא הרגשנו אנטישמיות וגדלנו עם מוסלמים נוצרים והינדים כולנו ביחד. היה לנו משחקי גולות למיניהם שמאוד אהבתי לשחק, שיחקנו הרבה בקלאס, חבל ותופסת. הייתי הולכת הרבה לקולנוע, כי אבא שלי עבד שם, והוא היה מכניס אותי בחינם לצפות בסרט. אהבתי ללכת עם חברות לחוף הים בבומביי בשם לצ'אופטי ביץ והיינו אוכלות שם קולפי שזה גלידה. בהודו אכלנו בעיקר קטניות בגלל הכשרות. היה מאוד קשה למצוא בשר ועוף כשרים. רק בחגים היה מגיע סוחר יהודי לבית הכנסת והיינו קונים לכבוד החג בשר ועוף.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת 1971. אני זוכרת שפנו אלינו מהסוכנות היהודית ושאלו אותנו אם אנחנו מעוניינים לעלות לארץ ישראל. החיים בהודו לא היו קשים ולא חווינו אנטישמיות, כך שלא היינו צריכים לברוח רק לבחור אם רוצים לעלות לארץ ישראל או להישאר בהודו. אני רציתי מאוד לעלות לארץ, כי אבא שלי והאחים שלי כבר היו כאן והתגעגעתי אליהם מאוד.

לסבא היה קצת יותר קשה, כי ההורים שלו נשארו בהודו. בסוף החלטנו שהכי טוב לילדים שלנו לגדול ולהתפתח בארץ ישראל. כשעלינו לארץ העבירו אותנו למרכז קליטה למספר שבועות בבאר שבע ואז קיבלנו דירה בבאר שבע ששם התגוררנו, עד שאימא שלך נולדה, השביעית והאחרונה במספר הילדים. עברנו לגור בבית אחר שיכול להכיל את כולם.

בהתחלה היה בארץ מאוד קשה בגלל קושי בשפה,כדי ללמוד את השפה באה אלינו מורה חיילת שלימדה אותנו עברית. לאט לאט התרגלנו לחיים אחרים וחדשים. גם אני וגם סבא עבדנו בשק"ם שזה כלבו גדול שהיה בו הכל. ואחרי כמה שנים התחלתי לעבוד בקמ"ג הכור הגרעיני שבדימונה ומשם יצאתי לפנסיה. כשיצאתי לפנסיה התחלתי להתנדב בסוכנות היהודית, עזרתי בתרגום וליווי לעולים חדשים מהודו. הייתי מתלווה אליהם לכל מיני מוסדות, עוזרת להם למלא טפסים ומתרגמת להם מכתבים. זכיתי מהם להמון כבוד ותעודות הוקרה.

משפחתי

את סבא הכרתי בשידוך ככה היה מקובל אצלנו בהודו והתחתנתי כשהייתי בת 18. בהודו נולדו שלושת האחים הגדולים של אימא שלך ואז החלטנו לעלות לארץ ישראל. בארץ נולדו עוד ארבעה ילדים כך שיש לי שבעה ילדים ואימא שלך, מגי, היא הכי הקטנה. יש לי 16 נכדים ו-7 נינים. אני מאוד אוהבת שכולם באים אלי בשבתות ובחגים ואני מכינה לכולם את המטעמים ההודים. ולך, נכדי, אמיתי אני הכי אוהבת להכין בהקרי, שזה פיתה הודית טעימה אותה אתה אוהב לאכול עם שוקולד. אני מאוד אוהבת לבלות עם המשפחה שלי ולספר לנכדים סיפורים.

מוסר השכל: אני מאוד שמחה שבחרנו לעלות לארץ ישראל אפילו שלא היה לנו רע בהודו אין כמו המדינה שלנו.

 סבתא ירושה

הזוית האישית

הנכד אמיתי דיבקר: היה לי ממש עצוב לשמוע שסבתא גדלה בלי אימא, כיתומה מאם. שמחתי שהם בחרו לעלות לארץ לטובת הילדים שלהם. הכי כיף לשמוע את סבתא מספרת על העבר ועל ילדותה בהודו.

סבתא ירושה: המפגשים בין אמיתי לביני חיזקו את הקשר  בינינו. שמחתי במיוחד כשאמיתי ראיין אותי, ונהניתי לספר לאמיתי על עברי.