מאגר סיפורי מורשת

שמי ישראל אשר קפלן, נולדתי כחורחה אוסקר, והשם שלי נוסף בבר מצווה והוחלף סופית לאחר שעשיתי עלייה. נולדתי  בתאריך 5.5.1951 לאמי ואבי רגינה ונחום, אבא נחום נולד בארגנטינה ואמא בבלארוס. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו סבא וסבתא יחד עם אמי לארגנטינה.

נולדתי בבואנוס אייירס שבארגנטינה. גדלתי בעיר קטנה, תמיד אהבתי לצלם, לחקור ולקרוא ספרים. הייתי ילד שובב, הייתי כל הזמן בורח לראות את הסדרה "מכבי האש", ואז אבא שלי היה מעניש אותי ממש! הצעצוע שהכי אהבתי לשחק איתו אז היה סוג של בימבה עם סוס מקדימה.

אני אח לאחות אחת בשם מרטה, שגדולה ממני בארבע שנים. עד גיל 4-3 גדלתי עם אחותי מרטה, מגיל 5 אחותי עברה לגור עם סבא וסבתא שלי מצד אבא כי היה קשה להורינו לגדל אותנו יחד. סבי וסבתי נותרו לבד לאחר שכל ילדיהם התחתנו ולכן יכלו לסייע בגידולה של מרתה, אך מה שהיה זמני, נשאר קבוע, ומרתה אחותי התגוררה איתם עד גיל 30.

למדתי  בבית ספר מספר 45: "מנואל בלגראנו". לאחר שאבא שלי חלה העבירו אותי לבית ספר פרטי, בעיר הבירה בואנוס איירס, הרחק מהבית. אבא שלי היה מרכיב מכשירי רדיו ומאוד אהבתי לצפות בו כאשר הוא עסק במלאכה. אהבתי לקרוא ולהתבונן במגזינים, בבית הספר העל יסודי למדתי צילום ואומנות והייתי ילד מאוד סקרן ושובב. סביב גיל 11 התחלתי לאהוב קריאה מאוד, בתיכון למדתי בבית ספר "אורט" במגמת אלקטרוניקה ושם גם למדתי קצת עברית, לא אהבתי את הלימודים אז אבא שלי שלח אותי לעבוד, נרשמתי ללימודי ערב לזה התחברתי מאוד, שם למדתי צילום אומנותי.

ב-31 באוקטובר 1967 אבא שלי נפטר מדום לב, שמתי את הלימודים בצד ועבדתי יותר כדי לעזור למשפחה. במקביל למדתי צילום, וכך הצטרפתי לסטודיו לצילום. כשהתגייסתי, שירתי גם כצלם צבאי.

העלייה לארץ הייתה תמיד על הפרק, תמיד רצינו לעלות, אבל לא רצינו להשאיר מאחור את ההורים שלנו. לאחר מות אימי בשנת 1996 ולאחר שעברנו פשיטת רגל והמצב הכלכלי היה ממש קשה, החלטנו להגשים את החלום של העלייה לארץ ובמרץ 1997 עלינו יחד עם שתיים משלוש בנותינו. אנדראה הגדולה נשארה בארגנטינה יחד עם בעלה, פעוטה בת שנתיים ותינוק בן חודשיים. עלינו לארץ ישר לבאר שבע, שם התגוררנו במרכז קליטה "יעלים" ולמדנו עברית באולפן. ההסתגלות הייתה לא פשוטה, לקח המון זמן להבין את השפה ולתקשר (עד היום אנחנו לומדים).

הבנות שלי התחילו את הלימודים שלהן גם באולפן ולאחר מכן כל אחת נכנסה לבית ספר. בארץ לא הייתה לנו משפחה קרובה, רק בני דודים, לכן יצרנו לעצמנו סביבה קרובה של חברים מדרום אפריקה שעזרו לנו להסתגל יותר טוב בארץ.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

הכרתי את אשתי ליליאנה במסיבת ריקודים בקהילה היהודית דרך חברים משותפים. אחרי שלוש שנות חברות, התחתנו ב-2 בדצמבר 1973  הייתה חתונה אזרחית  וב-5 בדצמבר התחתנו בבית כנסת, בחתונה יהודית. ב-24 במרץ 1978 נולדה בתנו הבכורה אנדראה מריאנה. שנתיים לאחר מכן, ב-17 במרץ 1980, נולדה בתנו האמצעית קרולינה ושנתיים לאחר כן ב-9 באוגוסט 1982 נולדה בתנו הקטנה ונינה רוקסנה.

לאחר כמה שנים בארץ קרולינה הכירה את בעלה אלכס אשר עלה לארץ מקולומביה ועם השנים התחתנו ונולדו להם שני בנים: עילי וליאם. בתנו הקטנה ונינה הכירה את בעלה גיא בשירות הצבאי, שם שירתו יחדו בבסיס "שבטה" בדרום. הם התחתנו אחרי חמש שנות זוגיות ולהם נולדו שלושה ילדים: נועה, טומי וגור.

כיום, אני עדיין עוסק בצילום ומלווה קשישים יחד עם אישתי. חלום שהגשמתי כבר הוא שעליתי לארץ והקמתי בה משפחה גדולה ומפוארת. אני גאה מאוד בנכדים שלי ומקווה שכל חלומותיהם יתגשמו ושיצליחו בחיים.

המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר הוא, שאם יש לכם חלום תגשימו אותו. אמנם זה יקח זמן אבל בסוף בסוף, הוא יתגשם ואני מאוד מקווה שתעבדו קשה בשביל להצליח אבל תמיד תזכרו מאיפה באתם.

הזוית האישית

נועה: מאוד נהניתי לדבר עם סבא שלי ולגלות איזה איש חזק הוא ואיזה סיפור יש מאחורי השורשים שלי וגם לדעת טיפה על חיי של סבא שלי בארגנטינה ומשפחתי. היה לנו ממש כיף ואני מקווה מאוד שאנשים יוכלו להתחבר לסיפור של סבא שלי ולהזדהות אתו. אני מאחלת לו בריאות ואריכות ימים.

סבא אשר: מאוד נהניתי לדבר עם נכדתי נועה מכיון שעכשיו היא יודעת מאיפה השורשים שלה הגיעו, אני נורא מקווה שגם היא נהנתה לשוחח איתי.