מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ביאטריס כץ (רבינוביץ'), נולדתי בתאריך 1.12.1950 בארגנטינה, בעיר בואנוס איירס, להוריי רבקה וישראל. אני בת יחידה להורים מהגרים שהגיעו לארגנטינה מרוסיה וסרביה. אמי (רבקה), הגיעה לארגנטינה מרוסיה כשהייתה בת 3. היא הייתה עקרת בית, אבל בזמנה הפנוי עבדה במפעל משפחתי למצעים. התפקיד שלה היה להכין את ההדפסים על גבי המצעים לפני שהם נשלחים לעבודת הרקמה. בנוסף, היא הייתה מאוד פעילה בבית הספר בו למדתי בתפקיד הגזברית בוועד ההורים המרכזי. התחביבים שלה היו סריגה ותפירה ובכל סוף שבוע הייתי לובשת שמלה חדשה שתפרה או סרגה לי לכבוד שבת. היא גם מאוד אהבה לבשל ולאפות.

אבי (ישראל), הגיע לארגנטינה מסרביה (מולדובה של היום) בגיל ההתבגרות. הוא עבד כפקיד בכיר בבנק ובמסגרת עבודתו היה אחראי על העברות הכספים בין הבנקים. באותם ימים, לפני המצאת האינטרנט, הכל היה מתבצע במסירה ידנית ופעמים רבות אבי היה סוחב בעצמו תיקים מלאי כסף ומעביר אותם ממקום למקום. זו הייתה אחריות גדולה מאוד. התחביב העיקרי שלו היה גינון, הוא השקיע שעות וימים בטיפוח וגידול עצי פרי.

הוריי נפגשו לראשונה במסגרת פעילויות שארגנה הקהילה היהודית של מדינות מזרח אירופה.

בילדותי בארגנטינה, גדלתי וחונכתי במשפחה יהודית שהקפידה כבר מגיל גן להעניק לי חינוך יהודי בנוסף ללימודי במסגרות הרגילות, כך שלאחר סיום הלימודים בבית הספר הרגיל, הייתי ממשיכה ללימודים בבית הספר היהודי. הימים שלי היו עמוסים מאוד, אבל אהבתי מאוד לבלות עם החברים הרבים שהיו לי במסגרות השונות ולכן, למרות שהייתי בת יחידה – הבית שלנו היה תמיד מלא בילדים. כילדה, הייתי פעילה בתנועת הנוער "דרור הבונים". במסגרת הפעילויות בתנועה חגגנו את כל חגי ישראל, אני אהבתי בעיקר את פעילויות החוץ שכללו משחקים רבים כמו: חמש אבנים, קלאס, קפיצה בחבל ועוד. שנות הילדות עברו עלי בנעימים. כבר כנערה היה לי ברור שכשאגדל ארצה לעלות עם משפחתי והוריי לארץ ישראל.

לאחר נישואיי, התחלנו לתכנן את המעבר לארץ ובחודש נובמבר בשנת 1976 זכיתי להגשים את החלום שלי כשעליתי עם בעלי, שני ילדי והוריי לארץ.

המסר שלי לדור הצעיר:  לכו בעקבות החלומות שלכם כי אין דבר העומד בפני הרצון, גם אם יש אתגרים בדרך.

הזוית האישית

אלמה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד מהמפגשים עם סבתא וגם למדתי עליה הרבה דברים חדשים, כי למרות שאנחנו נפגשות בסופי שבוע, לא יוצא לנו לשבת ולשוחח בארבע עיניים, תמיד יש עוד בני משפחה בסביבה. אז היה מאוד נעים לדבר עם סבתא באופן אישי ולשמוע ממנה חוויות מתקופת הילדות. נהניתי לשמוע מסבתא שזו הייתה חוויה מיוחדת גם עבורה.