מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה לספר לכם על סבי מצד אמא ששמו מאיר לופטינסקי והוא בן 69. הוא  נולד בבואנוס איירס בארגנטינה. לסבא שלי אני קורא אבואלו-סבא בספרדית. כל המשפחה שלי מצד אמא נולדה וחיה בארגנטינה.

סבי נולד בבואנוס איירס בירת ארגנטינה ב-4.7.1953. לסבי יש 2 תחביבים עיקריים-לבלות עם המשפחה וכדורגל.

כבר מאז שהיה קטן שחק כל היום כדורגל, הוא שחק בקבוצת ארגנטינוס ואפילו נכח באמונים של מרדונה. סבי מספר שלולא התערבותה של סבתא רבתא שלי-לונה, אולי הוא היה שחקן כדורגל מקצועי…

כיום, סבי פרש, אבל עד לא מזמן עבד כממונה על התעסוקה של הסוכנות היהודית בארץ ובעולם. הוא גם היה הנציג של הסוכנות היהודית מול כל השרים בממשלה. לפני שעבד בסוכנות היהודית, סבי היה מנהל כוח אדם של עיריית באר שבע ומורה.

לאבא של סבא שלי ז"ל, קראו מויסס לופטניסקי אבל כולם קראו לו משה. הוא נולד ב-24.10.1923 בקייב שבאוקראינה אבל גדל והתחנך בארגנטינה. סבי מספר שאבא שלו עזב את אוקראינה עקב רדיפות שהיו על יהודים והוא מוסיף ואומר שאביו לא היה מספר לו הרבה על תקופה זו.

סבי מספר שאביו ואימו היו קשורים מאוד אחד לשנייה, אביו לא היה הולך לשום מקום בלעדיה והוא היה מעורב בכל החלטותיה של אמו. ההורים שלו הכירו אחד את השני במסיבת פורים שהתקיימה במועדון של יוצאי טורקיה.

לאמו, קראו לונה פסח לופטינסקי ז"ל. היא נולדה באורוגוואי, לאחר שמשפחתה עברה מטורקיה. סבא של אבי היה רב גדול ובקשו אותו שם. היא גדלה במשפחה מאוד דתית. נולדה ב-14.5.1926, וסבי מספר שהיא מאוד אהבה ודאגה למשפחה ותמיד חינכה אותם על מצוות היהדות ועל ישראל.

היא שלחה את סבי ו-2 אחיותיו רק למסגרות לימודיות וחברתיות יהודיות. היא הרבתה לספר להם על היהדות וקהילות יהודיות בטורקיה ועל משפחתה שם.

כל משפחתה, יהודיים דתיים וסבא של סבא שלי, סבא רבא שלו ואבא של סבא רבא שלו, היו רבנים גדולים בטורקיה. סבא שלו היה הרב הגדול של הקהילה הספרדית בארגנטינה, כולם קראו לו "החכם פסח". סבא שלו היה אחראי לברית של סבא שלי וגם לעלייה לתורה בבר מצווה. סבא שלו השאיר לו את  הטלית שלו והתפילין שלו לפני מותו.

סבתא לונה, כל הזמן הייתה שרה לסבי שרים בלדינו, ספרדית עתיקה של יהודים, שאותה דברה באופן שוטף.

מגן הילדים, היה סבי במסגרות יהודיות. עד כיתה ז' הוא למד בבית ספר ספרדי בבוקר, ובצהריים בבית ספר יהודי שנקרא "נוווה שלום". מכיתה ח'-יב' הוא למד בבוקר בבית ספר ספרדי, ובצהריים בבית הספר "הרצל-מכון ללימודי היהדות". בבוקר הוא למד בגרות להוראה בספרדית, ובצהריים בעברית. באוניברסיטה הוא החל ללמוד משפטים, אבל בגלל גילויי אנטישמיות נאלץ לעזוב.

את סבתי הוא הכיר בגיל מאוד צעיר והם היו ביחד בתנועת נוער יהודית בשם "הבונים דרור" אשר היא חלק מתנועת הנוער "השומר הצעיר". החברים היחידים של סבי היו יהודים, לא היו לו חברים אחרים מלבדם.

בגיל 28 ב-22.12.1981, סבי יחד עם סבתי, אמי ודודתי מור, עלו לישראל והגיעו ישירות לבאר שבע, כי אחותו רוסה ודודתו גרו פה.

הם מספרים שהחליטו לעלות ארצה משום שהמצב בארגנטינה נהייה קשה, האנטישמיות גברה. ארגנטינה החלה להיות במצוקה כלכלית ועוד. סיבה נוספת היא ציונית. סבי מספר שהוא היה מורה בבית ספר יהודי ותמיד היה בקשר עם הקהילה היהודית והנהגתה. מאז שהיו קטנים, בתנועת הנוער של "השומר הצעיר" עודדו אותם לעלות ארצה וסבי מספר שידע תמיד שזה רק עניין של זמן עד שיעלו…

כשהגיעו לישראל סבי וסבתי ידעו עברית מצוין.

הם טסו במטוס מארגנטינה לשוויץ ומשם לשדה התעופה בן גוריון. בזמן ההמתנה בשוויץ גנבו להם את מאתיים הדולרים היחידים שהיו להם. הם נלחצו מאוד, אבל למזלם הם פגשו בטיסה את מנהל בית הספר היהודי של בית הספר התיכון בו למדו, והוא השאיל להם מעט כסף עבור אוכל. במטוס אל-על התחילו להרגיש בבית כשהתחילו לשמוע את השפה העברית ואנשים שרים שירי חנוכה. הדיילים חילקו להם סופגניות לכבוד חג החנוכה.

אחות של סבי צפתה להם עם משפחתה בשדה התעופה, והיא דאגה להם מראש לחדר במרכז הקליטה "נורית" אשר בבאר שבע. היא הכינה להם מוצרים בסיסיים במקרר וסידרה את החדר לכבודם. בלילה הראשון בישראל הם לא ישנו במרכז הקליטה אלא בביתה של רוסה, אחותו של סבי והם נהנו מאוד יחדיו.

סבי מספר שההחלטה לעלות לארץ היא ההחלטה הטובה ביותר שקיבל. היות והגיע בגיל 28, נשלח לשירות מילואים קצר ואחר כך במשך 15 שנים שירת במילואים.

המסר שלו הוא אהבת המשפחה וכבוד לזולת. סבא שלי מאחל לי לשנת המצווה שאהנה בארץ ישראל בה בחרה משפחתי לשבת בגאווה ושכל מה שאני רוצה, אגשים.

הזוית האישית

יונתן: החוויה שלי הייתה מאוד טובה היה לי כיף ללמוד דברים חדשים על סבא שלי. והוא מספר שהיה לו ממש כיף וללמד אותי דברים חדשים, הוא מאחל לי שאני אצליח בחיים בכל מה שאבחר ושיהיה לי חברים טובים כל הדרך..