מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל קימל, נולדתי בלונדון שבאנגליה.

הוריי ברחו מאוסטריה וצ'כסלובקיה לאנגליה קצת אחרי עליית היטלר לשלטון. הורי הגיעו ביחד  עם חבורה של בני נוער (בגילאי שבע עשרה עד תשע עשרה) לחווה חקלאית, מתוך כוונה להכשיר עצמם לעלייה לישראל ולחיים בקיבוץ. לאחר כשנתיים בחווה החקלאית, אבא שלי גויס לבריגדה היהודית ואימי עברה להתגורר בלונדון. אחי ואני נולדנו לקראת סוף מלחמת העולם השנייה .

לקראת 1948, הורי החליטו לעלות לארץ, אבל היהודים לא הורשו להיכנס לארץ עדיין. כמו כן היה קשה לצאת מבריטניה, כשהיעד המוצהר הוא ארץ ישראל.  ולכן הם יצאו כתיירים שמטרתם לטייל בצרפת, במרסיי חיכתה להם ספינה  של הסוכנות היהודית, ועליה הפליגו לארץ.  אחי היה בן שנתיים וחצי ואני בת תשעה חודשים. כשהגענו לנמל חיפה, חיכו לנו בנמל קרובי משפחה שגרו בקיבוץ גלעד ולקחו אותנו לקיבוץ שלהם. גַּלְעֵד, או בשמו הקודם אֶבֶן יִצְחָק, הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית ברמת מנשה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו והוא הדרומי ביותר בתחום השיפוט של מועצה זו. גלעד ממוקם בין ואדי עארה ליוקנעם עילית, במרחק של כ-4 ק"מ דרומית לקיבוץ דליה. שטחיו החקלאיים של הקיבוץ משתרעים על כ-14,500 דונם. (ויקיפדיה)

משפחתנו  חייה בקיבוץ כעשר שנים ואז ב- 1956  עזבנו את הקבוץ, ועברנו לגור שנה בקרית עמל, ומשם עברנו לבאר שבע. בבאר שבע עברתי את כל שנות נעוריי, בית הספר היסודי – אחווה. ובית הספר התיכון – מקיף ג'.

בנעוריי הצטרפתי לתנועת הצופים, התנדבתי לנח"ל, בגרעין שקיבוץ גלעד היה קיבוץ היעד- ההגשמה שלו. (אז עוד היה דבר כזה). בתום הצבא, החלטנו אני בעלי (שגם הוא היה חבר גרעין ) להישאר ולנסות לבנות את ביתנו בגלעד. נולדו לנו ארבעה ילדים וכיום נוספו גם שניים עשר נכדים.

אורי הוא הנכד הרביעי שלנו.

הזווית האישית

אורי: אני מרגיש שלמדתי להכיר את סבתא יותר ונהניתי מהזמן שבילינו ביחד.

סבתא רחל: היה מעניין ונעים לעבור את התהליך עם הנכד שלי.