מאגר סיפורי מורשת

שמי פרבין לוי, אני נשואה לצדוק ולנו שלושה ילדים ושבעה נכדים. מתוכם ארבעה חיים בארץ ושלושה נכדים חיים בניו יורק. שם משפחתי הקודם היה עזיז. נולדתי באירן בשנת 1947 למשפחה מרובת ילדים, סך הכל היינו 11 ילדים, מתוכם שבע בנות וארבעה בנים ואני השביעית מבין הילדים. לארץ עליתי לבדי בשנת 1968 בעקבות מלחמת ששת הימים וסיפורים שקראתי על השואה. עם עלייתי נקלטתי בקיבוץ רוחמה שבנגב הצפוני, שם למדתי באולפן עברית כשישה חודשים, יחד עם צעירים רבים שהגיעו לארץ לבדם. משם עברתי ללמוד במכינה של הטכניון  בחיפה ובתקופה זו גרתי כשנתיים בכרמיאל ובעיר חיפה.

זיכרונות מאיראן

חיינו בבית גדול בן שישה חדרים בשתי קומות, סך הכול 13 נפשות, 11 ילדים וזוג הורים. בקרבת הבית שלנו היה בית כנסת של הקהילה, בית מרחץ ציבורי, מאפיה וקונדיטוריה. אבי ז"ל שימש כעורך דין במכס של איראן והיה אחד מחשובי הקהילה היהודית בעיר טהרן, לכן מצבנו הכללי היה טוב יחסית, היחסים עם השכנים המוסלמים היו מצויינים עם הרבה כבוד הדדי. אני זוכרת משחקי ילדות בשכונה ובבית הספר עם חברות, באיראן חגגנו במיוחד את חג הפסח כולל הכנת מצות בעבודת יד בבית, בנוסף חגגנו את חג החנוכה וחג פורים וגם את חגיגות העם הפרסי.

בית ומשפחה:

כשלוש שנים לאחר העלייה ארצה הכרתי את בעלי צדוק וכעבור כשנתיים בשנת 1973 נישאנו בעיר תל אביב ולנו שלושה ילדים, הבת הגדולה שלי חלי דנציגר גרה קרוב אלינו בהרצליה וגם לה שלושה ילדים, הבן השני אודי חי בארצות הברית וגם לו שלושה ילדים, קשה לנו הריחוק מהם אבל אנחנו מקבלים את הבחירה שלו, הבן הצעיר איתי גר ברעננה ולו בת אחת, סך הכל נכון להיום יש לנו שבעה נכדים.

סדר היום שלי

לשמחתי יומי די מלא, פעם בשבוע לימודים בכיתת ותיקים בעיר הרצליה, מנוי לתיאטרון ולמועדון הסרט הטוב מטעם בנק הפועלים, מנוי לקאנטרי קלאב, בנוסף כאמור נסיעות לחו"ל ועזרה לילדים עם הנכדים.

לסיכום

אני מודה לאל הטוב על הזכות שניתנה לי להקים בית ומשפחה בישראל ולטייל הרבה בארץ ובשנים האחרונות גם בחו"ל, בעלי צדוק עד יציאתו לגימלאות עבד בבנק הפועלים ושנים רבות היה חבר בוועד העובדים בזכות זה טיילנו הרבה בארץ, ובזכות הבן שחי בארצות הברית נסענו וטיילנו שם הרבה וגם בארצות אחרות.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: אני וסבתא מאוד נהנינו, למדתי להכיר את סבתא יותר לעומק.