מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמה ספיר ובחרתי בדמותו של סבא אלי כדמות שאתאר ואתעד את סיפור חייו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. בחרתי בסבא שלי משום שהוא חלק חשוב מאוד בחיי וסיפור החיים שלו ממש מעניין. סבא שלי נולד לאימא שרה ואבא בנימין באיראן בתאריך 14.4.1944 בעיר כרמנשאה ועלה בגיל 15 עם כל משפחתו. יש לו שלושה אחים ועוד ארבעה אחים חורגים שנולדו לאביו לאחר גירושיו מאמו. סבא אלי נלחם במלחמת יום הכיפורים וגם נפצע. כיום סבא אלי בן 78, נשוי לסבתא מינה ולהם שלושה נכדים. סבא מתגורר בנתניה ועוסק בעבודות חשמל.

ילדותו של סבא שלי

אלי נולד לאימא שרה ואבא בנימין בעיר כרמנשאה שבאיראן. סבא למד בבית ספר יהודי יחד עם שלושת אחיו. בגיל 13 עבר לעיר טהרן רחוק מאוד מהבית, בשביל ללמוד חשמל בבית ספר תיכון במגמת חשמל ולא ראה את הוריו במשך שנתיים. זה היה קשה עבורו מאוד, במהלך חופשת הקיץ היה חוזר לבית של טורי, אחותו החורגת.

העלייה ארצה

בסוף לימודיו בבית הספר חזר להורים. הוריו היו אז מאוד ציונים ורצו מאוד לעלות לארץ. אלי ומשפחתו החליטו לעלות ארצה בשנת 1962 במטוס מאיראן לישראל, היישר לשיכון ותיקים הנמצא בנתניה. העלייה הייתה יחסית קלה, אלי ומשפחתו התאקלמו יחסית מהר חוץ מהשפה, שהייתה לו קצת קשה ללמידה. בסופו של דבר למד עברית ודיבר באופן שוטף בזכות העבודה בחברת חשמל. הוא התאקלם יותר מהר ובהמשך היה לו קל למצוא עבודה בזכות נסיון זה.

חוויות מהילדות והנעורים

כשאלי למד באיראן עד גיל 13, המוסלמים היו מאוד מציקים לו ולכל הילדים היהודים. היהודים היו מאוד מגובשים ובדרך כלל היו מציקים להם בדרך לבית הספר. "בשכונה היינו משחקים הרבה מאוד תחרויות ריצה וכדורגל" מספר סבא אלי. לסבא אלי היו כמה חברים טובים באיראן וכשהוא עבר לישראל הם עברו לארצות הברית ועדיין שמרו ויצרו קשר ואפילו נפגשו כמה פעמים במהלך השנים, הם חברים כבר שישים וחמש שנה.

חיי הצבא של אלי

אלי למד ועבד בחשמל עד לגיוס לצבא בחיל הנדסה. בשנת 1973 אלי גוייס למלחמת יום הכיפורים, שם נפצע בראש – היו לו שברים בגולגולת והוא אושפז בבית החולים תקופה. עד היום יש לו צלקת מהפציעה בראש. לאחר שהחלים וכבר הרגיש קצת יותר טוב, חזר לחזית וסיים את המלחמה עד הסופה.

במהלך המלחמה אלי היה מניח מוקשים בגבול ירדן וברמת הגולן והיה עושה הרבה מילואים.

היכרות, נישואים, בניית משפחה

סבי וסבתי מינה הכירו באירוע משפחתי ב- 1972, לפני 51 שנה.

הם התאהבו מהרגע הראשון ושמרו על קשר. בשנת 1973 הם התחתנו וזאת הייתה שמחה גדולה. קצת אחרי החתונה סבי אלי גוייס לחצי שנה למלחמת יום הכיפורים וסבתי מינה גרה אצל ההורים חצי שנה בזמן שסבי היה במלחמה. לאחר המלחמה לסבי הייתה דירה בנתניה והם עברו לגור שם ביחד. נולד להם ילד ראשון ב-1974, ילד שני שהוא אבא שלי ונולד ב-1975 ועוד אחות קטנה שנולדה בשנת 1980. סבי וסבתי נשואים באושר כבר 50 שנה. לסבי כיום יש שלושה נכדים שהם אחותי הגדולה סול, אני – נעמה ואחי הקטן אביב. אנחנו משפחה מאוד מאושרת ואוהבת.

העבודה והתחביב של סבי ופרנסתו במשך השנים

סבי תמיד אהב חשמל. מאז גיל 13 התחיל ללמוד חשמל ועסק בתחום. סבי לא ראה את הוריו במשך שנתיים בשביל ללמוד בבית ספר התיכון במגמת חשמל. כשעברו לישראל עבד בעבודות חשמל, המשיך ללמוד על התחום ועסק בו גם לאחר שחרורו מהצבא.

הזוית האישית

נעמה הנכדה המתעדת: למדתי המון על סבי וגיליתי דברים כל כך מעניינים על חייו שלא ידעתי לפני התכנית. נהניתי, צחקתי ושמחתי במהלך הראיונות עם סבי. שמחתי מאוד שהיה לי זמן איכות עם סבי, לדבר איתו ולגלות פרטים עליו, זו הייתה חוויה מאוד טובה וכיפית בשבילי. בשביל סבא שלי זו גם הייתה חוויה נהדרת. הוא שמח שדיברתי איתו יותר מהרגיל והתעניינתי בו. וגם היה לו כיף להיזכר בדברים ולספר אותם. לסיכום, שנינו נהנינו מאוד מהחוויה הזו. אנחנו רוצים לאחל אחד לשני שמחה ושיהיה לנו קשר טוב לעוד הרבה שנים.