מאגר סיפורי מורשת

שמי עד זילברמן, נולדתי בתאריך 5 ביוני 1953 בואקראינה, בעיר קייב. הוריי נולדו באוקראינה. אבא שלי, חיים, היה מהנדס אלקטרוניקה ואימא שלי, ברוניסלבה, היתה מורה באוקראינה. אבא נפטר לפני שעלינו לארץ ואימא עלתה איתנו וגרה איתי עד היום, בגיל 92.

גדלתי בקייב, עיר הבירה של אוקראינה. החברים שלי היו מילה פיקובר שגרה עכשיו באוסטרליה, ובאוניברסיטה בסנקט פטרסבורג הייתי חברה של כולן. החברות הכי טובות שלי היו זויה שאך, היא חברה שלי עד היום, וכיום גרה בישראל בגוש עציון. חברה נוספת היא מילה רונן שגרה בקנדה. שילדותינו שיחקנו במחבואים בעיקר.

בילדותי עסקתי בציור ואהבתי מאוד לקרוא. כיום התחביבים שלי כוללים לדבר עם חברות, לקרוא גם היום, ללכת לחדר כושר וללכת להופעות.

באוקראינה לבתי הספר לא היה שמות, היה רק מספרים. בית הספר שלי היה בית ספר מספר 80. "אוקראינה אנגלי" היה בית הספר היחיד בקייב שלמדו בו הכי הרבה אנגלית. המקצועות האהובים עליי היו אנגלית וספרות. המקצועות שהתקשיתי בהם היו מתמטיקה וספורט.

עלינו לארץ בתאריך 24 בנובמבר 1990 לירושלים. עליתי עם בעלי ובתי שהייתה בגיל 10, אימא שלי והכלב. בימים הראשונים גרנו כולם אצל חברה שלי זויה, שעלתה שנה וחצי לפני. אחר כך שכרנו דירה בירושלים בשכונת סן סימון. היו לנו שכנים מצוינים ומאוד עזרו לנו בהתחלה. הם עזרו לבעלי במציאת עבודה במשרד הבינוי והשיכון כמהנדס בנייה. אני גמרתי קורס מורי דרך של משרד התיירות וכל השנים עבדתי בתור מורת דרך ברוסית עם תיירים רוסים (זה היה המקצוע שלי גם באוקראינה).

לפני שעלינו לארץ, ברית המועצות לא נתנה ליהודים לעזוב. מזל שבשנות ה-90 כבר נתנו לנו. אני מאוד דאגתי איך הכל יסתדר. הייתי בטוחה שכבר לא אעבוד במקצוע שלי. למזלי, כשעליתי פתחו את קורס מורי הדרך. הקורס נתן לי להמשיך לעבוד במקצוע שלי במשך 25 שנים, עד לפנסיה. אני מקווה שאחרי הקורונה אעבוד עוד קצת.

בהתחלה בארץ, היה הכי מרגש עבורי שהבת שלי בגיל 12 עלתה לתורה בבית כנסת רפורמי. מי שעזר לנו היה עזרי אובל, שכתב מילונים והיה הרב של בית הכנסת. הוא לימד את הבת שלי חצי שנה תורה עד הבת מצווה. בית כנסת הרפורמי היה בסן סימון ועזרי אירגן את הכל. כולם התרגשו. עזרי אובל הזמין אותנו הרבה פעמים לחגוג את החגים. אישתו עבדה בנאות קדומים, ממנה שמעתי לראשונה על המקום, ולא ידעתי שיעברו שנים ואני אדריך שם. הדרכתי בכל הארץ והיה מאוד חשוב בשבילי לספר לתיירים הרוסים על ההיסטוריה היהודית, למשל על יד ושם, מערות הכותל וזכרון יעקב.

הזוית האישית

רפאל הנכד המתעד: למדתי הרבה על העבר של סבתא. אני מאחל לה להנות ככל האפשר בתקופת הפנסיה.