מאגר סיפורי מורשת

אמי אולגה ציב, נולדה בכפר ברוסיה ששמו קיסילובסקה בשנת 1974, בכפר היא חייה עד גיל 17. בגיל 17 היא סיימה את לימודיה בתיכון, ועברה לגור בעיר קטנה ששמה ברביג'אן ולמדה שם באוניברסיטה מקצוע, היא למדה הוראה וחינוך.

אבי נולד בברביג'אן בשנת 1969, הוא למד עד גיל 17, ואז החל ללמוד מקצוע של מכונאות רכב, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל גיוסו לצבא.

הורי נפגשו במסיבה של חברים משותפים ושם הם דיברו לראשונה וזה התגלגל לנישואים בתאריך 10.2.94.

שנה לאחר מכן נולדה אחותי הבכורה ולנטינה ציב.

באותה תקופה החיים ברוסיה היו לא קלים והם הרגישו קשר למדינת ישראל והחליטו לעלות למדינת ישראל, הם עלו בשנת 1999.

הם לא לקחו איתם הרבה דברים, קצת בגדים וקצת כסף.

שדה התעופה היה בעיר אחרת ששמה חאברסקה, וכדי להגיע לאותה עיר הם נסעו ברכבת. כשהם הגיעו לשדה התעופה שהיה מאוד קטן הם עלו על מטוס שהיה מאוד ישן. הדרך מהשדה עצמו עד למטוס היה כמעט קילומטר, שאותו הם נאלצו ללכת ברגל עם אחותי שהייתה אז בת 3.

כשהם הגיעו למטוס הם נאלצו לחכות שעתיים בשביל שיכינו את המטוס להמראה. המטוס הזה הטיס אותם רק למוסקבה. הטיסה ארכה 11 שעות.

כשהם נחתו במוסקבה עלו לטיסתם השנייה, לישראל ממוסקבה, וטיסה זו ארכה 4 שעות.

הם סיפרו לי שבאותו הזמן ברוסיה הטמפרטורה הייתה 25 מעלות מתחת לאפס!! וכשהם נחתו בארץ הטמפרטורה הייתה 13 מעלות והיה להם ממש חם יחסית.

הוריי הגיעו ישר לגור בקריית גת אצל חברים שלהם שעלו שנתיים קודם. הם חיו אצלם שבועיים ואז החלו לשכור דירה בכסף המועט שהיה להם.

בשנת 2003 אני ויקטוריה ציב נולדתי. בשנת 2005, שנתיים אחרי, נולדה אחותי קטרין ציב.

הזוית האישית

נהניתי מאוד