מאגר סיפורי מורשת

סבא פבלו, שאנחנו קוראים לו גם סבי פפו, נולד בשנת 1943 בעיר בואנוס איירס, עיר הבירה של ארגנטינה.

ההורים של פבלו, ג'קובו (יענקל) ואסתר, נולדו בפולין. הם הגיעו לארגנטינה בשנים 1930 ו- 1935 והצליחו לברוח לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. זמן קצר אחרי שהגיעו לארגנטינה הם הכירו אחד את השנייה והתחתנו ונולדו להם שני ילדים – קלרה ופבלו, סבא שלי.

סבא פבלו למד בבית ספר יהודי ובמסגרת הזו למד גם עברית. לסבא היתה ילדות די רגילה, כמו לכל ילד בארגנטינה. הוא אהב ועדיין אוהב עד היום כדורגל והקבוצה שאהד היא “ריבר פלייט" מבואנוס איירס. כשהתבגר, סבא פבלו למד הוראת עברית ויהדות בשלוחה של האוניברסיטה העברית בבואנוס איירס והיה מורה להיסטוריה ועברית בתיכון היהודי בעיר.

הקמת המשפחה עם סבתי דורית

בשנת 1968 פגש סבא פפו את סבתי דורית, יהודיה שנולדה וגדלה בעיר לה-פלטה עיר בארגנטינה. הם התחתנו בשנת 1969 ונולדו להם שני ילדים – חוויאר אלכנדרו (ששמו בישראל שונה לצביקה) ורומינה גבריאלה (אימא שלי). הם התגוררו בעיר הבירה בואנוס איירס וניהלו בית מרקחת גדול, שבו שימשה סבתא דורית כרוקחת.

סבא פפו וסבתא דורית ביום נישואיהם

העלייה לארץ ישראל

סבא פפו וסבתא דורית היו ציונים וחלמו לעלות לישראל. הם תכננו את העלייה כבר בשנת 1972, אך סבתא דורית הייתה בהריון וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הם דחו קצת את תכנית העלייה שלהם.

ביוני 1974, כשהיה בן 30, סבא פפו עלה לישראל יחד עם סבתי דורית, דוד צביקה ואימא שלי, רומינה. הם מכרו את כל הרכוש שלהם, ארזו את כל החפצים, נפרדו מהמשפחה – ההורים של דורית וההורים של פפו, כשהם יודעים שאולי לא יפגשו אותם זמן רב, אם בכלל. המשפחה הפליגה באונייה במשך 17 יום עד שהגיעו לעיר ג'נובה באיטליה (ראו את התמונה משמאל) ומשם טסו במטוס לישראל.

כעולים חדשים המשפחה שלי נשלחה מיד למרכז קליטה של עולים אקדמאים (שהיתה להם השכלה מהאוניברסיטה) במבשרת ציון. סבא פפו כבר ידע עברית, כי היה מורה לעברית ולכן יצא מיד לעבוד בבית מרקחת בעיר ירושלים.

בשנת 1974, כמה חודשים אחרי שסבא פפו עלה לישראל, אימא שלו, סבתא רבתא שלי, נפטרה מאירוע מוחי במהלך טיול בארצות הברית. סבא רבא שלי, סבא יענקל, עלה לישראל ופה פגש את איטה, שגם היא עלתה מארגנטינה והם התחתנו.

מספר חודשים לאחר מכן, רכשו סבתא דורית וסבא פפו דירה קטנה בירושלים ועברו להתגורר בה. במקביל, הם חיפשו לקנות בית מרקחת משלהם ובשנת 1975 רכשו בית מרקחת שכונתי בגבעתיים, עיר קטנה באותן שנים ליד תל אביב. מאז ועד היום סבתא דורית וסבא פפו מנהלים את בית המרקחת – כבר כמעט 48 שנים. כל העיר מכירה אותם ואוהבת אותם.

למרות שכבר היה בן 30 כשעלה לישראל, סבא פפו עשה טירונות בצה"ל ושירת במשך שנים במילואים.

המשפחה המורחבת

נוסטלגיה סבא פפו חי עד גיל 30 בארגנטינה והיה ארגנטינאי לחלוטין, כלומר – מאד מאד אהב לשחק כדורגל ולצפות במשחקים של הקבוצה שאותה אהד – ריבר פלייט, שהיתה אחת הקבוצות של בואנוס איירס.

סבא פפו גם מאד אהב ועדיין אוהב מוזיקה ארגנטינאית ודרום אמריקאית, כמו למשל טנגו. הוא גם מאד אהב מוזיקה עברית של תקליטים שהגיעו לקהילה היהודית בבואנוס איירס, וגם אהב מוזיקה בינלאומית והיה מקשיב ל"חיפושיות" ולאלביס פרסלי.

בתור ילד, סבא פפו היה מטייל הרבה עם הוריו בארגנטינה והייתה להם דירה על חוף הים במאר דל פלטה, אליה היו נוסעים במהלך חופשת הקיץ מנובמבר ועד מרץ (בארגנטינה הקיץ הוא כשיש חורף בישראל ולהפך). לאחר שהתחתן אהב סבא פפו לטייל עם סבתי דורית, לטייל בארגנטינה ובעיקר לעיר ברילוצ'ה, שהיא עיר מפורסמת לחופשות ושם הם חגגו את ירח הדבש שלהם.

ההורים של סבא פפו חגגו את כל החגים היהודיים – פסח, ראש השנה, יום כיפור ושבועות, וסבא פפו חוגג עד היום את החגים הללו. בפסח הוא וסבתי דורית לא אוכלים חמץ וביום כיפור הם צמים.

סבא פפו עובד עם סבתי דורית בבית המרקחת שלהם בגבעתיים. החלום שלו היה לעלות לישראל עם סבתי דורית והילדים שלהם חוויאר ורומינה והוא הצליח להגשים את החלום שלו.

הזוית האישית

סבא פפו: אני מאחל לך, גיל, הגשמת חלומות.

גיל הנכד המתעד: אני מחכה שתפרשו כדי שתעברו להתגורר לידינו ברמת השרון ואראה אתכם יותר.