מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, יוסי דוינו, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת.

סבא יוסי נולד בעיראק בעיירה בשם זאכו. סבא גר בזאכו ליד הנהר פרת, זו עיירה שגרו בה הרבה יהודים. לאבא שלו הייתה חנות נעליים, הוא עסק כסנדלר ואימא שלו הייתה עקרת בית, היא עסקה בלהכין אוכל ולטפל בכל עבודות הבית. לאבא שלו קרו עבלאה ולאימא קראו רימה. לאחות הגדולה קראו חתון ואחריה הגיעו ימימה, יפה ואהרון. לא כל האחים שרדו, שלושה נפטרו ואחת חיה עד היום. הם אכלו מאכלים שקשורים לעדה הכורדית. הם גרו בשכונה יהודית וקנו את המוצרים שלהם בשוק.

זיכרונות ילדות

סבא שלי ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1951. הם עלו באוטובוסים מזאכו לבגדד, עיר הבירה של עיראק, שם עלו על מטוסים. הם נחתו בישראל ולקחו אותם לעיר עתלית שליד חיפה למחנה קליטה "שער העלייה", משם הם נסעו לירושלים. בירושלים הם גרו במעברת תלפיות בצריף שעשוי מפח. הם למדו את השפה בבית הספר ומהשכנים. הם הרגישו מאוד מוזר. סבא אומר שהם נקלטו בארץ בצורה לא כל כך נעימה, כי הם גרו בצריף שש נפשות והיה מאוד צפוף ולא נוח. השירותים היו מחוץ לצריף והיה בחוץ גם ברז מים שהשתמשו בו כל המשפחות שגרו שם.

החברים שלו היו מוטי, ידידיה, רפי ועוד. בשעות הפנאי שלהם הם אילתרו ויצרו משחקים משלהם, כגון גולות פקקים של בקבוקי שתייה וכדורגל שעשוי מבדים. בשעות הפנאי סבא שיחק עם חבריו. בית ספרו נקרא תלפיות, המקצועות שנלמדו הם חשבון, חינוך לשוני, ותנ"ך. הייתה משמעת חזקה בבית הספר, הם קיבלו עונשים שהיו בעיקר מכות עם סרגל על אצבעות הידיים. לא הייתה תלבושת אחידה, לא היו טיולים, לא היו מסיבות. שם המורה שהוא זוכר הוא יהודה. סבא אהב חשבון ופחות חינוך לשוני. לא היה חדר אוכל בבית הספר, כל תלמיד הביא כריך מביתו. המאכל האהוב עליו הוא פרוסת לחם עם מרגרינה וריבה. מדובר בתקופה הצנע, הם קיבלו אוכל בתלושים מוקצבים בהתאם למשפחה, בתלוש היה כתוב: לחם, מרגרינה, ריבה, ואבקת ביצים. לא היו ממתקים. תנועת הנוער אליה הלך סבא הייתה הנוער העובד והלומד.

זכרונות משנות העשרים

סבא והמשפחה שלו האזינו לשירים כורדים, הם רקדו במעגלים ריקודים של העדה, שזה היה מלובה עם תוף גדול (דולה) וזרנה. הם רקדו עם המשפחה בשמחות ועם חברים. היה להם טלפון תלוי על הקיר וכך הם תיקשרו. הם נהגו להיפגש עם חברים ולשחק בכדורגל כדורסל ועוד.

אהבה ומשפחה

הקשר נרקם בין בני הזוג בכך שהם נפגשו בנים ובנות, וכך נוצר הקשר. תוך כדי המפגש היו חיזורים בין אחד לאחד. היה אפשר לדבר עם ההורים על הכנת שעורי בית, בקשה לכספים מההורים ועוד. היחס שהילדים נתנו להורים היה מלווה בהרבה כבוד, הם היו מקשיבים לכל מה שההורים אמרו. הם נהגו לבקר קרובי משפחה בחגים, בחופשים ובשבתות. בני הזוג לא הכירו בשידוך, אלא הכירו בעבודה. לסבא ןסבתא יש שישה ילדים, 19 נכדים ונכדות ונין אחד. הנכדים עדיין בבית הספר והמבוגרים יותר עובדים בעבודות ועדיין גרים עם ההורים.

הזוית האישית

הראל הנכד המתעד: למדתי הרבה מאוד ונהניתי ממש מזן האיכות עם סבא.