מאגר סיפורי מורשת

סבא יגאל (איגור) נולד ביולי 1965 בעיר מאזיר שבבלארוס, להורים בשם נינה וולדימיר, סבא רבא וסבתא רבתא שלי. סבא ולדימיר וסבתא נינה נולדו גם הם בבלארוס. סבתא נינה הייתה רוקחת במקצועה וסבא ולדימיר היה נהג מונית. בשנת 1941, כאשר גרמניה כבשה את בלארוס, הם ברחו לקזחסטן. את הבריחה שלהם עשו ברכבת, הם נסעו במשך כמה ימים עד שהגיעו לשם. בקזחסטן הם שרדו ונשארו בה עד סיום המלחמה. כאשר הסתיימה המלחמה הם חזרו לבלארוס. בבלארוס הם הביאו לעולם את סבא איגור, בנם הבכור.

סבתא רבתא מספרת עד היום שסבא איגור היה ילד טוב, רגוע ושקט. הוא סיים שתים עשרה שנות לימוד בבלארוס, אח״כ שירת בצבא רוסיה במשך שנתיים ובהמשך התחיל בלימודי הנדסת בניין וסיים בהצטיינות. סבא הכיר את סבתא טטיאנה בשנת 1982 כאשר בילו בדיסקוטק. סבתא היתה אחות והתקדמה לאחות בחדר ניתוח בהמשך. בשנת 1986 סבא איגור וסבתא התחתנו ברוסיה. בשנת 1988 אבא שלי דימה נולד, בן יחיד להוריו.

בעקבות הפיצוץ בצ׳רנוביל החליטו סבי וסבתי לעלות לארץ בשנת 1990 יחד עם העלייה הראשונה. כאשר עלו לארץ חיו בדירה ברעננה – סבא יגאל, סבתא טניה, אבי, אחות של סבא ליליה, בעלה, בתה אירנה, סבא רבא וסבתא רבתא….כולם בדירה אחת! סבא לא עבד בארץ במקצוע אותו למד ברוסיה מכיוון שבארץ ביקשו ממנו ללמוד שוב ולעשות המון מבחנים. הוא לא יכל לעשות זאת מכיוון שהיה צריך כסף לפרנסה לכן וויתר על המקצוע והחל לעבוד כמתקין שטיחים והתקדם לעסק של פרקטים. אולם בשונה מסבא, סבתא טניה אכן למדה ועברה את המבחנים כאחות ראשית ומשנת 1991 החלה לעבוד בבית חולים "מאיר" כאחות ראשית בחדר ניתוח של מחלקת אף אוזן גרון ועד היום עובדת שם.

כיום אני בקשר טוב עם סבא יגאל, אני מרגיש מחובר אליו מאוד ואוהב אותו מאוד. סבא יגאל לוקח אותי איתו תמיד ואנחנו ביחד עושים הרבה תחביבים משותפים כמו למשל, לדוג, לעשות ספורט, שחייה, אנחנו מטיילים יחד, מדברים והולכים לסרטים ולמסעדות יחד. אני מאוד אוהב לישון אצל סבא וסבתא (טטיאנה).

הזוית האישית

אליה הנכד המתעד: החלטתי לעשות את התיעוד על סבא יגאל (איגור) בגלל שאני מאוד אוהב אותו ומבלה בחברתו הרבה מאוד.