מאגר סיפורי מורשת

לאה פורקוש נולדה בתאריך 26.6.1956 במושב דנילובו שבמערב אוקראינה, ברית המועצות באותה תקופה. לאה היה שמה העברי ושמה המקומי היה לידיה. בילדותה לאה גרה בבית פרטי גדול יחד עם הוריה ואחותה. היא למדה בבית הספר בשם "דנילובו". להוריה של לאה קראו רבקה ולזר פורקוש ולאחותה קוראים יהודית. הוריה של לאה היו דתיים מאוד, הם שמרו כשרות ואת כל מנהגי הדת והתפללו בסתר כי אסור היה להיות דתי עקב אתאיזם שהיה מקובל באוקראינה באותה תקופה.

הוריה של לאה היו אנשים טובים, צנועים, אוהבי טבע ודת. הם הקימו בית בקרבת יער יפהפה והביאו לעולם שתי בנות: לאה ויהודית. כל המשפחה הקפידה לדבר יידיש בבית כך שעד גיל צעיר לאה דיברה רק יידיש. הסביבה בה לאה גדלה הייתה ירוקה, ביתה היה מוקף בעצים ושיחי פירות יער, גידולי ירקות ביתיים וגידול חיות כגון עופות ואווזים לצורכי מחייה וכלב כחיית מחמד. בילדותה לאה מאוד אהבה לבלות ולשחק עם אחותה יהודית הצעירה ממנה בשנה אחת בלבד ועם עוד כמה חברים בשם גרישה ומשה. המשחק שהיא זוכרת ששיחקה בו הרבה היה רוגטקה. מגיל צעיר לאה אהבה ללמוד ובמיוחד היא אהבה ללמוד שפות, לכן המקצועות האהובים עליה בבית הספר היו: רוסית, אוקראינית וגרמנית. כמן כן, היא אהבה מקצועות ריאליים כגון אלגברה וכימיה. בילדותה חלמה לאה להיות רופאה, תחום הרפואה מאוד סיקרן והלהיב אותה אבל לאחר סיום בית הספר למדה לאה תואר בכימיה ולא ברפואה.

בשנות ה 20 המוקדמות לחייה, פגשה לאה את בכיר ליבה, שלום פוקס, ששמו המקומי היה אלכסנדר. הם גרו באותו מושב והתחילו לצאת כזוג, במהרה התאהבו זה בזו וחגגו בחתונה יהודית כשרה תחת חופה ובלבוש יהודי מסורתי. לאה זוכרת את החתונה כאירוע מרגש מאוד בו הוגשו מטעמים ביתיים וכשרים כמיטב המסורת. לאחר שנה נולד ללאה ולשלום בן בשם גנאדי בשנת 1978 והיה לבנם היחיד והאהוב. לאה אמצה את שם משפחה של בעלה ומאז יום חתונתה ועד היום היא לאה פוקס.

בשנת 1990 לאה ומשפחתה עלו לארץ ישראל מטעמים ציוניים, גם הוריה של לאה וגם אחותה יהודית עלו לישראל. כל המשפחה המורחבת והגרעינית עלתה לפתח תקווה. אחותו של שלום שעלתה לישראל בשנות ה- 70 קיבלה את המשפחה ועזרה להם בקליטה למדינה חדשה. בתחילת דרכם בישראל היה לא פשוט לכולם, היה צריך ללמוד שפה חדשה וכולם למדו באולפן, היה צריך להסתגל למקום חדש, לאנשים חדשים ואפילו למזג האויר שהיה שונה מזה שהיה באוקראינה.

היום לאה גרה לבדה, בעלה שלום נפטר לפני יותר מעשור ממחלה קשה, היא עוסקת בתחום הכימאיות. זהו תחום שמלווה אותה קרוב ל- 40 שנה. בעשרים השנים האחרונות לאה עובדת בחברת "פיברו ישראל" ככימאית. זוהי חברה שמייצרת תרופות וויטמינים עבור בעלי חיים ותזונתם. היא מתחילה כל בוקר ב- 6 וחצי ועושה בין היתר בדיקות של מזון בעלי החיים וחונכת כימאים צעירים. בזמנה הפנוי לאה מבלה עם נכדיה, אוהבת לקרוא, לעתים לשחק כדורסל, לטייל  במקומות חדשים, ללכת להצגות ולהיפגש עם אחותה וחבריה.

לסיום, כשהייתי קטן סבתי תמיד קראה לי גאלדען יינגל ('ילד זהב' ביידיש) והיא מאחלת לדור הזה שיהיו חכמים בריאים ושיהיו ילדי זהב. ללאה יש מסר והוא שאם אתה רוצה להצליח במשהו אתה צריך להתאמץ בשבילו.

הזוית האישית

ליאם הנכד המתעד: פעילות זו הייתה מהנה ומאוד מעניינת כי התיעוד האישי הוא לא משהו שאתה יכול לעשות ביום יום.