מאגר סיפורי מורשת

שמי יקטרינה, אני ‏משתתפת השנה ‏בתכנית הקשר הרב דורי עם בתי סופיה, יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומעלות אותו אל מאגר המורשת.

נולדתי בברית המועצות ‏בשנת ‏1977 , בת בכורה במשפחה. ‏בהתחלה גרתי עם אימא ואבא ואז, כשהייתי בת חמש, ‏נולד לי אח ושמו סרגיי . לאימא שלי קוראים לריסה ‏ולאבא שלי קוראים אלכסנדר.

הילדות שלי ‏הייתה מלאה בהרפתקאות, ‏הייתי יכולה לטייל כל היום עם חברים וקראתי הרבה ספרים. תמיד הייתי תלמידה ‏מצטיינת, למדתי טוב מאוד ‏ואפילו הייתי בין התלמידים הכי טובים בבית הספר שלי. למדתי מתמטיקה, מדעים, ספרות, ‏גאומטריה, פיזיקה, ‏כימיה, אנגלית, רוסית. ‏המקצוע האהוב עליי היה ביולוגיה. היחסים עם המורים ‏היו טובים, ‏המורים אהבו ‏אותי מאוד כי הייתי תלמידה טובה. בבית הספר שלי ‏הייתה תלבושת ‏אחידה: חצאית בצבע כחול וחולצה כחולה. מעבר ללימודי בית הספר עשיתי ספורט ‏ותמיד נראיתי טוב ‏מבחינה גופנית. שיחקתי בכדור עף.

בילדות שלי עוד לא היו טלפונים, ובלעדיהם ‏היה מאוד קשה – מכיוון שאם נגיד, יש לך שאלה קטנה לגבי שיעורי בית, הייתי צריכה ללכת עד לבית של החברה שלי ולשאול את השאלה הקטנה שהייתה לי, ‏ואם נגיד זה היה בזמן החורף אז זה ‏לקח פי ‏שתיים יותר זמן, כי התארגנתי הרבה זמן – צריך היה לשים הרבה שכבות, חולצה, ‏סווטשירט, ‏מעיל, כובע, כפפות, ‏כמה שכבות של מכנסיים ועוד הרבה דברים.

בילדות ‏היו לי הרבה חברים, גם בנים וגם בנות, אבל היחסים שבין בת לבן התחילו כשהייתי בערך בכיתה ז'. היחסים עם ההורים ‏היו טובים וקרובים, סיפרתי להם הרבה מהחיים שלי. ‏אבא שלי היה מהנדס ואימא שלי לא עבדה בילדותי, היא טיפלה בנו, ‏הכינה אוכל טעים, עזרה עם הלימודים, דיברה איתנו המון ונתנה תשומת לב לכל אחד. ‏

התחלתי להתפרנס בכוחות עצמי כשהייתי בערך בגיל שבע עשרה, ‏הלכתי לעבוד כמלצרית במועדון באולינג. שם פגשתי בחור כיום הוא בעלי. כשהכרנו אני הייתי בת עשרים ‏והוא היה בן שלושים, ‏ההפרש ביננו הוא עשר שנים‏. ‏בשנות התשעים ‏הייתי מאוד יפה ולבעלי ‏לקח המון זמן עד שאסכים ‏ללכת איתו לפגישה – בערך חודש. ואז הכל הלך לנו טוב, נסענו ביחד לחו״ל כמה פעמים. התחתנו אחרי ארבע שנים של זוגיות, אני הייתי בת 24 ‏והוא היה בן 34.

לאחר שלוש שנים נולד לנו בן ראשון (‏שבעצם הוא האח הגדול של המתעדת, סופיה) . אני הייתי בת 27. ‏לבן קראנו מיכאל/ מישה. כשמישה נולד גרנו ‏בבלאשיחה, זו ‏עיר ברוסיה. כשמישה ‏היה בן ארבע עברנו למוסקבה (בירת רוסיה) . לאחר שנה של מגורים במוסקבה נולדה לי בת (‏שזו בעצם כותבת הסיפור, סופיה). ‏היא נולדה כשהאח הגדול שלה היה ‏בן חמש, אני הייתי בת 31 ‏ואבא שלה בן 41. ‏ההפרש סופיה ‏לבין אחיה ‏הוא בערך חמש שנים, ‏קראנו לה סופיה/סוניה, ‏מאוד ‏ התלבטנו לגבי השם, ‏אבל גם אבא שלה וגם אחיה ‏היו בעד השם סוניה, אז החלטנו שזו האפשרות הטובה והיפה ביותר. לאחר עוד שלוש שנים נולד לי עוד בן, לו קראנו איליה., ההפרש ‏בינו ‏לבין ‏אחותו הוא שלוש שנים ובינו לבין אחיו – שמונה שנים‏.

לאחר שלוש שנים ‏קיבלנו החלטה שאנחנו לא רוצים לגור ברוסיה, רצינו לתת לילדים שלנו עתיד הכי טוב וידענו שאותו הם יכולים לקבל פה בישראל. ‏התארגנו לעבור לארץ במשך חצי שנה, ובחצי השנה הזו היינו צריכים ‏להספיק להשכיר/ למכור ‏את הדירה, להחליט ‏אילו דברים אנחנו לוקחים איתנו, לעשות תוכניות לפחות בערך – איפה נגור וכמה תקציב יהיה לנו בזמן ההתחלתי. עברנו לפה בקיץ, מישה ‏הלך לכיתה ה׳, סופיה הלכה לכיתה א׳ והילד הקטן שלנו איליה הלך לגן.

בעשרת ה‏ימים הראשונים גרנו במלון, אז כבר מצאנו לנו דירה בנתניה. הדירה הייתה מאוד לא יפה ולא משופצת והיה לנו קשה עם זה, אבל למרות הקושי מאוד שמחנו ‏לראות ים ואת הנוף היפה שבישראל. ‏כשעברנו לפה אני התחלתי לעבוד כוח עזר ‏בבית חולים. ככה עבדתי במשך שנה ואז הלכתי ללמוד לאחות מוסמכת, סיימתי ללמוד אחרי שנתיים, ועכשיו אני עובדת בסיעוד. בעלי קודם לעלייה עבד כבנאי ברוסיה. בארץ לאחר שנה הוא התחיל לעבוד כגרפיקאי. אחרי תחילת הקורונה הוא התחיל ‏ללמוד ‏תכנות ‏וסיים ‏ללמוד רק לפני כמה שבועות.

עכשיו בני הגדול מישה כמעט בן שמונה עשרה, ‏בתי סופיה ‏בת שתיים עשרה ובני הקטן ‏בן תשע, אני עובדת כאחות ‏שנתיים ובעלי ‏כבר התחיל לעבוד בהייטק.

הזוית האישית

יקטרינה המספרת: לדעתי זו תכנית מאוד מעניינת וחשובה, במיוחד היא איחדה ביני לבין ילדתי סופיה והעניקה לנו זמן איכות, רק שתינו.

סופיה התלמידה המתעדת: התכנית מאוד מעניינת, נהניתי לתעד וגיליתי הרבה דברים חדשים על אימא שלי שלא ידעתי עליהם מקודם.