מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה חייבטוב, קראו לי אלה כי זה גם השם של אימא שלי והוא מאוד יפה בעיני. נולדתי ברוסיה במוסקבה בשנת 1947 ושם גדלתי, עם ההורים שלי.

למדתי בבית ספר ברוסיה וגם בחטיבה. כשהייתי ילדה התחביב שלי היה לשחק בשחמט. הינו הולכים  אחרי בית הספר לשחק אצל מישהו מהחברים בשחמט, אהבתי לשחק בשחמט, שיחקתי גם בשחמט עם המשפחה שלי.

אחרי החטיבה הלכתי לעבוד בסופר, ושם מצאתי את האהבה שלי. לא הייתי בצבא. אחרי שלוש שנים התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת אחת. אחר כך הם התחתנו. אחרי החתונות עלינו לארץ בשנת 2005 והגענו לחריש. כשעלינו לארץ לא היה פה יפה כמו עכשיו – במיוחד בחריש. נולדו לי נכדים ברוסיה וגם בישראל. אחרי שנתיים הבת שלי חזרה לרוסיה עם כל המשפחה שלה, כי היא לא אהבה את ישראל כל כך.

כל הזמן אני אומרת לנכדה שלי דניאלה: "תאכלי משהו כבר", היא לא אוכלת הרבה ואני ממש דואגת לה כי היא ממש רזה.. הילד הראשון שלי גר בחריש עם כל המשפחה, הילד השני גר בנתניה עם המשפחה שלו והבת שלי גרה ברוסיה. לפעמים אני נוסעת לילדים שלי או שהם באים אלי עם המשפחה שלהם.

עכשיו אני גרה לבד בחריש.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ביאליק בנתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה יעל רם.