מאגר סיפורי מורשת

שמי אמילי הרצברג, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, דינה. סיפורים רבים שמעתי במהלך העבודתי על סבתי, סיפורים על הילדות, המשפחה, עלייה לארץ ישראל, סיפורים קשים, שמחים ועצובים. הנה מה שסבתי סיפרה לי:

"שמי דינה אגוזי. בעברי שמי היה דינה לוי בנשטון. נולדתי במרוקו למשפחה מצומצמת שגדלה וגדלה, יש לי שנים עשר אחים. לאחר ששת אחיי הגדולים, אני נולדתי. במשפחה אנו שישה בנים ושש בנות. אבי נפטר כשהייתי בת 17 ולא זכיתי להכיר אותו כשהיה במיטבו כפי שרציתי.

בילדותי תמיד ראיתי מהצד שלאמי מאוד קשה לגדל אותנו ללא אבא. כשהייתי יותר קטנה, לקחו אותי לגור אצל סבתא שלי כי לאמי היה קשה. תמיד פחדתי מאזור המגורים של סבתי, אזור מגוריה תמיד היה חשוך, מפחיד, עם הרבה רעשים. לקחו אותי לסבתא כי זה היה יותר קרוב לבית הספר שלי וגם לא רצו שסבתא תהיה לבד. על אף שלא הבנתי למה לקחו אותי לשם, ידעתי שקשה לה, לכן העדפתי לא לשאול.

כשהייתי במרוקו למדתי בבית ספר רגיל. בבית הספר היה ממש כיף, נהניתי מכל רגע ואהבתי מאוד ללמוד ולגלות דברים חדשים ומעניינים. המורים מאוד אהבו אותי וגם אני אותם בחזרה. בהפסקות היינו תמיד כל הילדים יחד, אף ילד לא היה בצד. לקחנו גיר, רשמנו מספרים על הרצפה והיינו מתחילים לשחק בחבל, בקלאס, במחבואים ובתופסת. בכל הפסקה היינו יושבים כולם ושרים שירים. תמיד הייתי קמה בבוקר עם אנרגיות ורק מחכה ללכת לבית הספר. בית הספר היה עבורי כבית שני.

עליתי לארץ בגיל 20. מקזבלנקה עד למרסי במטוס, וממרסי לישראל במעבורת. העלייה הייתה קשה ומתישה, אבל ידעתי שלא רק לי קשה אלא לכולם. לא רציתי לעלות לארץ בשום שלב, אבל כבר באיזשהו שלב לא נותרה לי ברירה. אבל ידעתי שאם זה מה שאמי החליטה לעשות כנראה ישנה סיבה. עליתי לארץ עם אימא, שנים עשר אחיי ואחיותיי ובלי אבא.

כשעליתי לארץ לא שירתי בצה"ל, היינו המון ילדים והתחלנו ישר לעבוד למען אמי. לאמי היה מאוד קשה לגדל אותנו אבל זו הייתה חוויה בשביל כולנו ולקחנו הכל ברוח טובה. כשהייתי בת 22 הכרתי את בעלי בנצי. אני ובנצי הכרנו דרך החברה הכי טובה שלי ולאחר שנתיים התחתנו. בגיל 26 ילדתי את אופיר, הילד הבכור במשפחה, ולאחר שנה גם שרון נולדה (אימא של אמילי). עדי הילדה הקטנה במשפחה.

בזמן כל הלידות הקפדתי להמשיך לשפר את העברית שלי. התחלתי ללמוד רפואה והפכתי להיות אחות מוסמכת בבית החולים, מאוד אהבתי את עבודתי. אהבתי להכיר אנשים, ללמוד עליהם, ובעיקר לעזור להם ולעודד אותם שהכל יהיה בסדר. העבודה הייתה הכל בשבילי. לאחר כמה חודשים אף ניהלתי מחלקה בבית החולים שמאוד אהבתי לעבוד בה.

התחביבים שלי הם לבשל וללמד אנשים דברים על משפחתי. יש לנו מתכונים שעוברים בין דורות במשפחה שאנחנו מאוד אוהבים. ובשנים האלה גם אני מלמדת את הקרובים אלי את המתכונים הכי טעימים שיש.

הדלקת נרות עם סבתא 

הזוית האישית

אמילי הנכדה המתעדת: שמעתי סיפורים רבים במהלך העבודתי על סבתי: סיפורים על הילדות, המשפחה, העלייה לארץ ישראל. סיפורים קשים, שמחים ועצובים. אני שמחה שתיעדנו את סיפורה של סבתא במאגר המורשת של התכנית.