מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר ואני מתעד את סיפור העלייה של סבי ראובן פלוס, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סבא ראובן מספר

נולדתי בשנת 1946 בעיר ספקס שבתוניסה. גרנו בבית מושכר שלושה חדרים שני הורי, יוסף ומרגלית, אחותי מרים, אחי רפי ואני. ספקס היא עיר נמל ויש בה חופים יפים אשר הלכנו אליהם לעתים ולפעמים גם דגנו במזח. שכונתנו הייתה שכונה מעורבת אבל היחסים היו טובים. היו כמה בתי כנסת בעיר ביניהם בית כנסת אחד גדול. בבית ובחוץ דיברנו בערבית וצרפתית ועם סבתא דיברנו רק בערבית.

למדתי בבית ספר ציבורי מעורב – יהודים ומוסלמים ביחד והיחסים החברתיים בסך-הכל טובים, השיעורים התנהלו כולם בשפה הצרפתית והתלמידים דיברו בצרפתית או ערבית. המשמעת בבית ספר הייתה סבירה העונשים היו לכתוב את אותו משפט 100 פעם ועוד עונשים מיושנים. בבית הספר העממי לבשנו מין חלוק.

בחופשת הקיץ היינו הולכים ללמוד עברית בבית הכנסת ובחגים כל המשפחה המורחבת היינו חוגגים בבית הכנסת ומכינים מאכלים מיוחדים המזוהים עם משפחתנו ועל הקהילה לה השתייכנו.

בשנת 1956 הצרפתים עזבו את המדינה ותוניסיה הפכה עצמאית, ובמקביל מלחמת סיני שפרצה גם בשנת 1956 ייצרה מתיחות בין היהודים לערבים. יהודים רבים החלו לעזוב את תוניסיה, חלק לצרפת וחלק לישראל. לאחר בירוקרטיה של הסוכנות היהודית שנמשכה כשלוש שנים התחלנו את המסע לארץ ישראל כל בני המשפחה.

המסע לישראל

תחילה נסענו למשפחת דודי בתוניס הבירה. לאחר כמה ימים הפלגנו למרסיי בצרפת.

במרסיי שהינו כשלושה חודשים במקום שנקרא 'arenas'd camp" זה מקום שבו שהו עולים במעבר לישראל מכל מיני מדינות. השהיה הייתה די נעימה, אבל חיכינו בציפייה להמשך העלייה. לאחר מכן עברנו לנאפולי שם שהינו כמה ימים ומשם עלינו על אוניית "מולדת". ששה ימים של הפלגה קשה, כי רובנו סבלנו ממחלת ים, הביאו אותנו לארץ הקודש לה חיכינו – ארץ ישראל, מפרץ חיפה.

הזוית האישית

סבא ראובן: היה ממש כיף לתעד עם איתמר. הוא לא ידע הרבה על סיפור העלייה שלי לארץ. אלו היו רגעים של כיף אמיתי.

איתמר: היה לי ממש כיף לתעד את הסיפור של סבא שלי, למדתי הרבה על משפחתו ועל ההיסטוריה המשפחתית שלי. הכרתי לעומק את סיפור ילדותו ואני ממש שמח שניתנה לי ההזדמנות להשתתף בתכנית עם סבא.