מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של ליהי עם סבתא אידה

סבתא אידה נולדה בשנת 1940 בעיר אלכסנדרייה שבמצרים לבית משפחת פייגנבום. הם עלו לארץ בשנת 1973.

סבתא וסבא שלי החליטו שהם לא רוצים להישאר בדרום אפריקה ולגדל  ארבעה ילדים קטנים בגלל ההשפעה של שלטון האפרטהייד. אז סבא שלי טס לישראל חצי שנה לפני העליה כדי לקנות דירה בשביל המשפחה והוא קנה דירה ברמת השרון. כשהם עלו בשנת 1973. הם הלכו לאולפן בנתניה. מלחמת יום הכיפורים התחילה כשבועות לאחר הגעתם לארץ והיה להם מאוד קשה, כי הם לא הבינו את החדשות בעברית ולא היה להם מקלט באולפן. סבא שלי התנדב לצה"ל והיה מעביר סחורה וחיילים מהצפון לדרום. סבתא שלי נשארה לבד באולפן בפחד עם ארבעה ילדים קטנים בגילאי 8,6,3 וחצי שנה (אמא שלי הייתה בת 3) ולא הייתה לה משפחה או חברים בארץ.

סבתי סיפרה לי, שהיא והוריה נאלצו בשנת 1958 לברוח  ממצרים, מאלכסנדריה, מבלי לקחת את כל חפציהם בגלל המלחמה שפרצה עם ישראל והשפעותיה על היהודים. כולם מאוד פחדו ולא הבינו מה קורה. הם נשארו כל העולים באולפן כי המורים שלהם גויסו למלחמה זה היה מפחיד במיוחד, כי המטוסים שלנו כל הזמן עברו מעל האולפן והם לא הבינו מה קורה סביבם ובגלל המלחמה סבתא שלי הכינה מזוודה מוכנה ליד הדלת למקרה שיצטרכו לעזוב במהירות.

לאחר חצי שנה יצאו מהאולפן, החפצים לא הגיעו מדרום אפריקה בגלל המלחמה ( תעלת סואץ הייתה סגורה) והדירה לא הייתה מוכנה למגורים בגלל המלחמה, אז הם השכירו דירה אחרת ברמת השרון וקנו חפצים בסיסיים לבית השכור. אחרי שנה הדירה הייתה מוכנה והחפצים שלהם הגיעו מדרום אפריקה. שנתיים אחרי הגעתם התחילו להסתדר למצוא עבודות להבין את השפה והכי חשוב להרגיש בבית ולמצוא חברים.

והיום מרגישה פה בבית עם ילדים, בעל תומך, נכדים והרבה חברים.

הזוית האישית

סבתא אידה: שמחתי לבוא למפגשים ולהיות עם ליהי וזה סוג מפגש אחר מהבית.

ליהי: חיכיתי שסבתא תבוא כדי להיות וליהנות איתה.