מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה בלום נולדתי בתאריך 18.2.1944ב בביסק שבברית המועצות, בסיביר.

נולדתי לאימא ברוניה ולאבא למל נולדתי  להורים פליטים מפולין.

בשנת 1939 בזמן מלחמת העולם השנייה (1939-1945) אמא ברוניה ואבא למל (אשר). ההורים שלי, הכירו במחנה עבודה והתחתנו בסיביר. אימא עבדה בפילוס השלג, שרכבים ועגלות הרתומות לסוסים יוכלו לעבור בדרכים, ואבא היה מנהל העבודה של קבוצת עובדים. היה מאד מאד קר, וכשנולדתי ההורים קנו כרית פוך, מלאה בנוצות אווז, שמו אותי בפנים וקשרו, אמא לא יכלה להישאר בבית, כי מי שלא עבד לא קיבל לחם ולא היה מה לאכול. פעם בפילוס השלג, הם מצאו ארבעה תפוחי אדמה, וכל יום אכלו מרק מתפוח אדמה אחד וביום הרביעי אכלו מרק מהקליפות – היה רעב גדול.

בשנת 1945 כשהסתיימה המלחמה בחודש ספטמבר, המשפחה חזרה לפולין, לעיר שברשיין , לחפש בני משפחה שנשארו שם, ומצאו עיר ריקה והרוסה, לא נמצא שום קרוב משפחה, כולם הושמדו ע"י הנאצים. ההורים שלי החליטו לעלות לארץ-ישראל. התחברו לתנועת "הבריחה" שהייתה התארגנות ציונית, להגירת ניצולי השואה לארץ-ישראל. בין העולים היו אלפי ילדים יהודיים יתומים, שנאספו ע"י ארגון "הבריחה"  ממנזרים, ממשפחות נוצריות, ממערות וממחבואים ברחבי אירופה. עברנו לגור במחנה עקורים, במדינת אוסטריה בעיר לינץ.

בשנת 1947 שוכנו בצריפי עץ ארוכים עם חדרי שינה גדולים, ובין משפחה למשפחה הפרידה מחיצה מאולתרת בשמיכה או בקרש. המשפחה שלי כללה אבא, אמא שלוש אחיות  (צפורה, רבקה, ורוחלה ) וסבא דוד קורן. במחנה העקורים הלכתי לגן ילדים, והיו לי הרבה חברים וחברות.

אי אפשר היה להגיע לארץ ישראל, שהייתה בעיצומה של מלחמת השחרור. בשנת 1948 מדינת ישראל קיבלה עצמאות, וחיכינו בתור עד קבלת אישור לעלות על האנייה "עצמאות" רק בשנת 1950 קיבלנו רשות לעלות לארץ-ישראל.  הגענו עם האוניה לנמל חיפה, וקיבלו אותנו מאד יפה. חילקו לנו תפוזים ועשו  לנו בדיקות לברר שאנו בריאים, וקיבלנו חיסונים מפני מחלות שהיו באותה תקופה. שלחנו למעברת "שער העלייה"  בדרום חיפה. במעברה קיבלנו אוהל גדול, שירותים, ומקלחות היו מחוץ לאזורי המגורים, ושימשו למספר רב של משפחות.  כדי להתמודד עם קשיי הקליטה של המדינה בראשיתה, מונתה הסוכנות היהודית לספק את מרבית צורכי העולים. העולים אכלו בחדר אוכל משותפים ללא תשלום. וכך גם לא שילמו על כל יתר השירותים שקבלו.

אנו קיבלנו אוהל, וכל המשפחה עם הסבא דוד ישנו באוהל צפוף מאד. ולילה אחד הייתה רוח חזקה מאד, והאוהל התעופף ונשארנו שכובים במיטות ברזל, רואים את הכוכבים וקופאים מקור. אחרי כמה חודשים במעברה, ההורים שלי קנו דירה בת שני חדרים קטנים בחיפה, ועברנו לגור ביחד. אבא שלי מצא עבודה כנגר בבסיס צבאי ואימא עבדה מוכרת במזנון. אנו מאושרים שהגענו לביטחון ולשקט.

בשנת 1957 בגן צברים, סבתא ואחיותיה בשכונת חליסה בחיפה

הזווית האישית

ליאור: היה מאוד מרתק והיה לי כיף לשוחח עם סבתא שלי.