מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה רוסמן ונולדתי בשנת 1949 בעיירה בוצ'אצ'ה שברומניה.

בשנת 1958 הוריי קיבלו אישור יציאה מרומניה. אבא שלי נרדף על ידי שלטונות רומניה על כך שהחזיק מטבעות זהב, זאת הייתה הדרך של היהודים לחסוך בשביל העלייה ארצה. הם נאלצו לברוח מרומניה תוך התארגנות של ימים ספורים ולקחת אתם מספר קטן של מזוודות מאחר ותוכנן משפט חוזר נגד אבי. שנה קודם הוא ישב במאסר שישה חודשים ולקחו ממנו את כל הזהב שהיה ברשותו.

היינו אמורים לעלות לרכבת לעיר בוקרשט, משם היה עלינו לקחת רכבת אחרת לבודפשט ולאחר מכן להגיע ברכבת לוינה. מוינה הסוכנות היהודית הייתה אמורה להעלות אותנו בטיסה לארץ ישראל. הוריי פחדו להיות ביחד עם כל שאר העולים ובטעות המשיכו ברכבת לכפר הונגרי קטן, שם הורדו מהרכבת. הם מאוד פחדו שממשלת רומניה תנסה להחזיר אותם, אבל התברר שההונגרים מאוד נחמדים, הם עזרו למשפחה שלי והעלו אותנו לרכבת הנכונה לוינה.

בדרך לוינה החום שלי עלה וכאשר הגענו לוינה רופא החליט שצריך לאשפז אותי, כי חליתי במחלה מאוד מדבקת בשם "שנית". אימא שלי פחדה שיחזירו את אבא שלי לרומניה וביקשה ממנו לטוס עם האחים שלי לישראל ורק היא נשארה איתי בוינה. הייתי חייבת להישאר בבידוד, אימא שלי לא יכלה להיות איתי בחדר ולא ידעתי את השפה. בכיתי וקראתי "אימא, אל תעזבי אותי" עד שהיא התעלפה.

התקופה הייתה קצת לפני חג המולד. בית החולים היה של נזירות. הן ערכו מסיבה ונתנו לי להציג את התפקיד של מרים, אימא של ישו, זאת מאחר שהייתי היהודיה היחידה שהייתה מאושפזת שם וכידוע אימא של ישו הייתה יהודיה. אחרי שהבראתי עלינו ארצה כדי להתאחד עם שאר המשפחה בארץ ישראל וחיינו במעברה על יד גבעת אולגה.

הזוית האישית

סבתא שושנה: היה לי מאוד נעים לשבת עם אביתר ולספר לו דברים חדשים מן העבר שלי, מאוד התרגשתי מהעיניין שאביתר גילה בעברי.

אביתר הנכד המתעד: אני חושב שהסיפור הזה הוא מעניין מאוד. היה כיף לדעת דברים חדשים על סבתא ונהניתי מאוד לשמוע כיצד סבתא שלי עלתה ארצה.