מאגר סיפורי מורשת

שמי אני בלה דרוייזן, נולדתי בתאריך 20.9.1961 בעיר לבוב שבמערב אוקראינה (ברית המועצות לשעבר). אני בת יחידה להוריי.

הילדות

כשגדלתי, עברתי עם הוריי לעיר חמילינצקי שגם נמצאת במערב אוקראינה, שם התחלתי את גן הילדים. כבת יחידה גידלו אותי בחום ואהבה ולא החסירו ממני דבר.

בשנת 1968 התחלתי ללמוד בבית הספר. קבלת הפנים שעושים בברית המועצות לשעבר היא מאוד חגיגית ויפה, יש טקס עם פעמונים, זרי פרחים ובלונים. בבית הספר לבשנו מדים והיו לנו ילקוטים דמוי עור בצורה מלבנית. החברה הכי טובה שלי הייתה נטשה ושיחקנו בכל מיני משחקים כמו: קלאס, גומי, כדור נוצה ועוד. בגיל יותר בוגר, בחופשות הקיץ שאורכן היה כשלושה חודשים, היינו יוצאות למחנה חלוצים ונהנינו שם מאוד מהטיולים והפעילויות, בעיר בה גרתי לא היה ים, אז בחופשות הקיץ סבתא שלי מצד האבא הייתה לוקחת אותי לערים רחוקות כדי להנות מהים.

הקמת המשפחה

בגיל 21 הכרתי את בעלי לאוניד שהיה בחור בודד ללא הורים, אבא שלו עזב אותו ואת אמו כשהיה בן שנתיים והוא גדל עם אמו וסבתו. כשהיה בן 21 אמו נפטרה ושלושה חודשים לאחר מכן נפטרה סבתו. יצאנו תקופה קצרה שלאחריה התחתנו, כשהייתי בת 22 ילדתי את בתי אילנה שגדלה בברית המועצות לשעבר עד גיל 6.

העלייה לארץ

בברית המועצות לשעבר הייתה שנאה גדולה כלפי היהודים וגם אנטישמיות רבה שהורגשה במקומות ציבוריים, בבתי הספר וגני הילדים. רצינו לחיות בשקט ובשלווה במדינה יהודית לכן החלטנו לעלות לארץ ישראל. ב-7 בספטמבר 1990 עלינו ארצה מאוקראינה דרך רומניה לישראל. בשנה זו הייתה עלייה גדולה של יהודים מברית המועצות. יצאנו באוטובוס מחמלניצקי לכיוון העיר צ'רנוביץ, שם עלינו על רכבת עד העיר בוקרשט שהיא בירת רומניה, ומשם טסנו לישראל.

החיים בארץ ישראל

הגעתי לארץ עם הוריי, בעלי, בתי ועוד משפחה מצד אימא שלי, זכרונה לברכה. בשבועיים הראשונים בארץ גרנו אצל קרובת משפחה של אמי, לאחר שבועיים שכרנו דירה והתגוררנו בה אני, בעלי, בתי, הוריי ואחותה של אמי.

התקופה הראשונה הייתה מעט קשה, היה לנו קשה ללמוד שפה חדשה וזרה וגם המנטליות בארץ הייתה שונה ממה שהכרנו. גם בארץ סבלנו מגזענות ולא פעם כינו אותנו "רוסים מסריחים" ואמרו לנו לחזור חזרה לרוסיה. עם השנים הצלחנו להתאקלם ולהסתגל למנטליות בישראל, בשנה השנייה שלנו בארץ בתי עלתה לכיתה א', התאקלמה יפה מאוד והייתה תלמידה חרוצה. עם הזמן אני ובעלי מצאנו עבודה ולאחר שנתיים בשכירות קנינו דירה יחד עם הוריי. לאחר שלוש שנים בארץ, כשבתי הייתה בת 9 הצטרף נסיך למשפחה ושמו אלירן.

אני שמחה שעליתי לארץ, הכרתי חברות חדשות והצלחתי להתאקלם בארץ.

הזוית האישית

ליאן הנכדה המתעדת: במסגרת התיעוד שעשיתי עבדתי עם סבתא שלי, למדתי וגיליתי דברים שלא ידעתי עליה לפני כן. נהניתי לעשות את התיעוד, להכיר את העבר של סבתא שלי ואת סיפור העלייה שלה לארץ.

סבתא בלה: נהנתי לעשות את התכנית עם נכדתי, לספר לה חוויות מהילדות שלי ואת סיפור העלייה והתאקלמות בארץ. אני מרגישה שעבודת התיעוד תרמה להתקרבות ביני לבין נכדתי ליאן ועכשיו היא יודעת עלי יותר.