מאגר סיפורי מורשת

שמי לידיה ליבשיץ, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי טלי, יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומעלות אותו אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק בעלייתי ארצה מרוסיה.

אנחנו עלינו לישראל בגלל התייחסות רעה ליהודים ברוסיה: היה קשה למצוא עבודה ואנשים הסתכלו עליך כמו על קוף בספארי. עליית 1990 מרוסיה הייתה הכי גדולה שאני מכירה, ואנחנו הצטרפנו אל העולים. היה קשה לעלות, במיוחד שיש לנו שני ילדים: הבת שלנו הייתה בת 13 והבן היה בן 11.

סבתא בילדותה

ברוסיה היה כל הזמן קור וגשמים, וכשנחתנו הייתי בשוק – בישראל היה אביב, עצים פורחים, דשא ירוק, הכל היה בצבעים – הרגשתי כמו בחלום ואמרתי לעצמי: "אנחנו הולכים לדרך לחיים חדשה", וזה היה נכון: המדינה סידרה לנו כל מיני דברים כמו סל קליטה ושיעורים באולפן ועוד ועוד.

בהתחלה היה קשה, לא הצלחנו למצוא עבודה כי לא ידענו טוב עברית וזה הקשה על הכל, אבל עבר זמן, קיבלנו עבודה בהתמחות התואמת לתעודות שלנו ומשכורת ראויה, אבל הכי חשוב – קיבלנו ניסיון. בשמונה השנים הראשונות גרנו בבית מושכר בירושלים. בשבילנו זה היה בית מושלם, אני עוד זוכרת שבערב אני הייתי מכינה כל מיני דברים וכל הריח היה מתפשט בעיר. מאוד אהבנו את ירושלים, אבל הילדים גדלו ולא היה הרבה מקום. יום אחד, הגיע מכתב ששאל אותנו אם אנחנו רוצים לחיות במודיעין. אנחנו מיד החזרנו מכתב שמשיב: "כן", ומאז אנחנו חיים כאן במודיעין.

הזוית האישית

סבתא לידיה: היה קשה להיזכר בכל הדברים שקרו לי, אבל הפגישות האלו חיזקו את הקשר שלנו.

טלי הנכדה המתעדת: היה מעניין לשמוע את הסיפור של סבתא ואני חושבת שדיברנו יותר ושיתפנו יותר מכל יום בשנה.