מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם קופר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, שיריל אהרון. סבתי, שיריל נולדה בשנת 1959, לבית משפחת איזיקסון, בדרום אפריקה בעיר הבירה פרטוריה. פּרֶטוֹריה היא עיר בירתה הראשית של דרום אפריקה, בה יושב הנשיא והממשלה. יש בדרום אפריקה עוד שתי ערי בירה: קייפטאון – הבירה בה יושב הפרלמנט ובלומפונטיין – הבירה המשפטית בה יושב בית המשפט העליון. ביקשתי מסבתי,  סבתא שיריל עלתה לישראל בשנת 1981, והיא סיפרה לי על שנות ילדותה בפרטוריה.

סבתא שיריל

שריל אייזיקסון, היתה ילדה, אשר גדלה במשפחה מחבקת ואוהבת בעיר פרטוריה בדרום אפריקה. אביה מייק, היה יהודי ציוני, אשר חווה חוויות אנטישמייות והצקות רבות בילדותו, רק מפני שהיה יהודי.

מייק, אביה, סבא רבא שלי, השתתף במלחמת העצמאות ובנוסף צילם המון תמונות מהמלחמה, שכיום נמצאות במוזאונים ובספר תיעוד  רבים. סבא רבא מייק סיפר לשיריל הרבה סיפורים על המלחמה בה השתתף ועל ארץ ישראל.

סבתא שיריל בצעירותה עם אביה מייק, שלחם בארץ במלחמת השחרור

כששריל הגיע לגיל 22 היא החליטה לעלות לארץ בעקבות אחותה הגדולה, לורן, שעלתה לפניה לישראל. הן גרו יחדיו בגבעתיים.

לאחר כמה חודשים התאהבה שריל בסבא מיכה ולאחר תקופת חברות הם נישאו ולהם נולדו שלוש בנות: הגדולה שירה, האמצעית קרן והקטנה קלי.

סבתא מספרת:

"הייתי ציונית ואבא שלי כל חיי סיפר לי על ארץ ישראל. אבא שלי גם התנדב ולחם במלחמת העצמאות. היה קשר חזק לארץ ולמדינה, כולם היו מודעים לחשיבות הרבה בהקמת מדינת ישראל והצורך למדינה לעם היהודי. אבא שלי חווה הרבה אנטישמיות בילדותו, מילדים בדרום אפריקה.

כשעליתי לארץ, גרתי יחד עם אחותי לורן בגבעתיים. גרנו בבניין של הפדרציה הציונית של דרום אפריקה. הגעתי בגיל 22 לישראל את הילדות העברתי בדרום אפריקה. הייתה לי ילדות טובה ומוקפת במשפחה ובאווירה תומכת. לא חוויתי מקרי אנטישמיות, כי למדתי בבית ספר יהודי שנקרא "כרמל". הייתי מוקפת בבני משפחה, חברים יהודים והקהילה היהודית.

זיכרונות מבית הורי בילדותי

ישנן כמה זיכרונות כמו למשל, פאפ – זהו המאכל של הילידים האפריקאים בשבטים. זה נחשב לאוכל מאד זול ומשביע. הפאפ עשוי מקמח תירס לבן ומעליו שמים רוטב אדום.

זכורה לי המצלמה של אבא, אותה הוא לקח עימו לישראל, והיא הייתה איתו במלחמת העצמאות. במצלמה זו תיעד צילומים רבים מהמלחמה, צילומים שהם נכס היסטורי, והועברו בהמשך למוזיאונים ולספרי תיעוד היסטורי של תקופה חשובה זו. למצלמה זו היה ערך רגשי. וכמובן כל התמונות, שאבא שלי צילם ומוצגים היום במוזאונים בארץ ובספרי היסטוריה".

הזוית האישית

נועם קופר: במהלך השיחות עם סבתא, שיריל, למדתי הרבה דברים: למדתי שסבא רבא שלי וסבתא היו ציונים. למדתי שלסבתי היתה ילדות טובה ולמרות זאת בחרה לעשות עלייה לארץ ישראל, מתוך ציונות ואהבת המולדת.