מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמי זגרינסקי, נולדתי בשיקגו, ארה"ב בשנת 1950. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי אלמה, יחד אנו מתעדים סיפור מחיי במאגר המורשת של התכנית. הנושא בו יעסוק סיפורי הוא העלייה שלי מארה"ב לישראל.

לפני העלייה

בגיל התיכון הצטרפתי לתנועת נוער "הבונים". היה לנו מפגש שבועי כמו בצופים. בקיץ היה מחנה למשך חודש. במחנה הקיץ למדנו על ציונות ולמדנו גם שירים בעברית. עבדנו כמו בקיבוץ, בבוקר הייתה שעת עבודה. חלק הולכים לגינה לעבוד וחלק במטבח ועוד. בסוף התיכון ולפני האוניברסיטה יש תוכנית של שנה שלמה בקיבוץ אורים בארץ. למרות שלא הלכתי לתוכנית, כל החברים שלי הקרובים הלכו לתוכנית. כשהם חזרו מהארץ, הם הקימו קבוצה (גרעין) לקיבוץ אורים עם מטרה לעלות לארץ ב-1972.

בצעירותי, ליד בית הוריי

הדרך לארץ

אני ועוד שני חברים החלטנו שבגלל שישראל קרובה לאירופה, נעשה טיול למזרח הרחוק. טיילנו במשך ארבע חודשים. התחלנו בטהיטי, המשכנו לפיג'י, ניו זילנד, אוסטרליה, יפן, הונג קונג, תאילנד, הודו ונפאל ואחרי הטיול הגענו לישראל, הישר לקיבוץ אורים.

התחלת החיים בארץ

לעומת החיים של עולה חדש בעיר, בקיבוץ החיים הרבה יותר קלים, בגלל שבקבוץ יש תמיד מישהו שיעזור לך. ומכיוון שלא ידעתי עברית ויש הרבה בירוקרטיה בארץ, היו אנשים מהקיבוץ שעזרו לי. אחרי שנה התגייסנו לצבא כגרעין לנח"ל, שם היו איתי החברים שלי וגם שם עזרו לי בעברית. כחודשיים אחרי הגיוס פרצה מלחמת יום הכיפורים. בסוף המלחמה שלחו את כל הגרעין שלי לשריון אבל עקב חוסר הידע בעברית שלחו אותי לחרמון בלי החברים שלי. עקב כך, הייתי צריך להתמודד עם השפה. לדבר או לא לשרוד. אז הרגשתי ישראלי.

הזוית האישית

סבא כרמי: היה לי כיף להיות אחד על אחד עם הנכדה שלי ולספר לה את הסיפור שלי.

אלמה: היה מאוד כיף לבלות רק עם סבא ולא עם כולם. למדתי הרבה מסבא.